|
|
עמוד:14
14 רמזי ברט 12 של פוליטיקה ושל כלכלה נאו – ליברליות ושל הייצור הפוסט – תעשייתי הבלתי חומרי הכרוך במודל העסקי העכשווי, שנבחן במונחים פוסט – פורדיסטיים, מהסוגים החדשים שנוצרו בעקבות הכלכלה הנאו – ליברלית . מה שאני מכנה “פריקת עול“ הוא תהליך שבאמצעותו אמני מחול, הזוכים לעצמאות יחסית, מגנים על הפרקטיקות שלהם ומתנגדים לדרך שבה עולם המחול הממוסד מנסה למשטר או לתחום משאבים משותפים ולעצבם בקו אחד עם רעיונות נאו – ליברליים בקשר לשווקים המסדירים את עצמם . פריקת העול היא דרך להגן על המשאב המשותף, והמשאב המשותף מצוי תחת מתקפה בלתי פוסקת . במוקד המרכזי של ספר זה עומדות קריאות של מופעים של מחול עכשווי אירופי מהזמן האחרון, מאז אמצע שנות התשעים, שהמסגור הקונספטואלי והמבנים הדרמטורגיים שלהם יוצרים מרחבים חווייתיים עם הדים ישירים או עקיפים של סוגיות חברתיות ופוליטיות עדכניות . הוא חוקר אפוא את נקודת המפגש בין שני מערכים חופפים של רעיונות תיאורטיים . אלה הם : החקירה של הדרכים שבהן חלק מעבודות המחול מבקרות במרומז או במפורש כלכלה נאו – ליברלית, עם יחסי הכוחות שהיא יוצרת, ואת העולם הפוסט – תעשייתי של העבודה ; ופיתוח רעיון של מחול פורק עול, המבוסס על פילוסופיה פוסט – היידגריאנית, ובייחוד על דיונים על התייחסותיות ( relationality ) ועל אתיקה . חקירה של רעיונות בקשר למשאב המשותף מציעה לטענתי דרך לחשיבה מחודשת של מחול הבמה כפרקטיקה, וכן להבנה של היחס הביקורתי של אמני מחול עצמאים רדיקלים לדרכים חדשות לחשוב ולחיות וליחסים מסוגים חדשים עם אחרים ועם העולם . פרק זה מציע סקירה של ההקשר ההיסטורי של עבודת המחול הזאת מהזמן האחרון באמצעות בחינה קצרה של הקריירות של ז׳רום בל ( Bel , ) ג׳ונתן בארוז וקסבייה לה רואה, כוריאוגרפים שהתבלטו בשנות התשעים, ושל ההקשר התרבותי והאמנותי שבו העבודה שלהם ממוקמת . הוא מציג את נקודת המבט התיאורטית העומדת בבסיס הרעיון של פריקת העול, באמצעות הסתמכות על דיונים מהזמן האחרון בפילוסופיה האירופית בקשר לאחריות ולהתייחסותיות
|
|