|
|
עמוד:11
הקדמה 11 לקראת סוף שנות השבעים הוקם “סטודיו צ׳כוב“ בניו יורק על ידי כמה מתלמידיו, בוגרי בית הספר שניהל בדרטינגטון באנגליה בשנות השלושים, בהם , , Beatrice Straight Eddy Grove ו – Blair Cutting שניהל את הסטודיו . הסטודיו לא האריך ימים אבל שוב נוצרה קבוצה של תלמידים שלמדו את השיטה והחלו ללמד אותה . על מנת להבין את מקומה של השיטה בימינו אנו, יש לחזור לנקודת התחלה חשובה נוספת : ברלין בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת . באותה עת פעלו בברלין שני ידידים, מורים למשחק ובמאים, יובסט לנגהנס ( ) Jobst Langhans ויורג אנדרייס ( Jörg , ) Andrees שניהם אנשי תיאטרון שנקרה לידיהם ספר של אשת תיאטרון שוויצרית בשם ג׳ורג׳ט בונר ( ) Georgette Boner שעבדה עם צ׳כוב בשנים המעטות שבהן פעל בגרמניה לאחר בריחתו מרוסיה ב – 1928 . בונר תיעדה בספרה את שיטת ההוראה של צ׳כוב, ובעקבות ספרה זה נסע יורג אנדרייס לניו יורק ב – 1989 כדי ללמוד מתלמידים אחרים של צ׳כוב, בהם טד פיו ( ) Ted Pugh ופרן סלואן ( . ) Fern Sloane בעקבות ספרה של בונר ולימודיו של יורג בניו יורק, ב – 1991 הוא ויובסט החלו לנסות לברר אם ישנם עוד אנשים בעולם שמלמדים את הטכניקה של צ׳כוב . לאחר שגילו שאמנם ישנם כאלה במקומות שונים בעולם, הם החליטו לארגן מפגש בינלאומי ראשון מסוגו על מנת לכנס תחת קורת גג אחת את כל מי שמכיר או רוצה להכיר את השיטה . כך יצא לפועל הכנס הבינלאומי הראשון לטכניקה של צ׳כוב בברלין ב – 1992 , בהשתתפותם של רבים מתלמידיו הישירים של צ׳כוב מאנגליה . זאת היתה אות הפתיחה
|
|