|
|
עמוד:9
פרולוג שיגעונן של בובות מה הוא הדבר הזה שאני מבחין בו ונדמה כמזהה אותי שעה שאני נתקל בו בפינת רחוב , בצללי התיאטרון , מתנועע על אותה במה קטנה ? מיהו אותו יצור מתחפר המגיח מתוך הצללים אל האור כשארית פליטה של דבר מה , מפוכח , ממולח ולעתים קרובות חורקני , מכוער ומתנועע באותו אופן משונה ובלתי צפוי , או שוכב דוּמם , מכורבל בתוך עצמו , משולהב מעט , מלקט בסבלנות כוחות לקראת תנועה חדשה ? אני תוהה אודות העולם בו חי יצור זה . ויותר מכך אני תוהה מה הוא יודע על אודות עולמנו שלנו . שיגעונה של הבובה . הוא שוכן בתוך רצף של נושאים שונים . הוא עשוי להגיח כצורת שיגעון רגילה . השיגעון טמון בתנועות הנסתרות של היד , בדחף המשונה ובמיומנות בה ידו של אדם יכולה להפוך ליצר מחיה , תבונת נשמתו של חפץ דומם – שלוחה של אותו פלא בסיסי הטמון בהפיכת חלק מגופנו לשלם ומלא הבעה , המסוגל להפתיע את בעליו בתנועותיו ובסיפורים שהוא מספר . אני קורא לכך שיגעון , אבל ייתכן ונכון יותר לכנות זאת אקסטזה . הוא טמון בכוחה של היד ובעונג בו היא מתמסרת לתביעותיו של החפץ ; ברצוננו המשונה להפוך את החפץ לשחקן , לדבר המסוגל להפיק תנועה וקול . ומה שמהמם אותי הוא תשוקתו של חפץ כלשהו לספר סיפור , להפוך לאמצעי להפקת קול , דחף של משהו קדום מאוד ונושן עד מאוד . החפץ רוכש לו חיים . לשיגעון יש גם נגיעה כלשהי לבובה עצמה , שלעתים קרובות אינה אלא חפץ גולמי חסר פרופורציות , בעל עיניים בוהות ושיניים עקומות , ידיה זעירות , פניה הבלתי אפשריים אדומים או כחולים , צורתה מזכירה אך בקושי דמות אנושית , כמפלצת או טעות , ספק ע וּ בּר ספק גווייה . השיגעון טמון בפעולות הפראיות אשר משויכות לחפץ זה , פעולות הנראות כהולמות אותו : ריקודו הקצבי , כישרונו בהולכת
|
|