|
|
עמוד:11
לספר ארבעה שערים , והדיון עובר בהדרגה מן העיוני והכללי אל המעשי והפרטני . בכל חלק דנים הפרקים בהיבטים שונים הרלוונטיים לסוגיה המשותפת . השער הראשון מבקש למקם את ההוראה הפרטנית בתוך הקשר ערכי ופדגוגי , והוא מתמקד בהוראה פרטנית כנדבך מרכזי בחינוך הומניסטי ובפדגוגיה מיטבית . הוא כולל ארבעה פרקים . בפרק הראשון מציג נמרוד אלוני את ההוראה הפרטנית כמעוגנת בהשקפת העולם ההומניסטית , אשר מחויבת לקידום שלומם וכבודם של כל אחד ואחת – ללא הבדל גזע , מין , לאום , דת , עדה , עמדה ומעמד כלכלי . זו המחויבות להעמיד לכל איש ואישה , קל וחומר לכל ילד וילדה , הזדמנות הוגנת לחיים אוטונומיים ומלאים של התפתחות , רווחה , הגשמה עצמית והשתתפות פורייה והוגנת במעגלי החברה . הפרק מתמקד בעיקר ביסודות אהבת התלמיד והנדיבות החינוכית , בפיתוח גישה של אכפתיות אמפתית ובהוראה דיאלוגית הפונה אל אישיותם השלמה והרב - צדדית של הלומדים . בפרק השני מציג קובי גוטרמן תפיסה כוללת של פדגוגיה מיטבית . על רקע הכשלים האופייניים לשיעורים פרונטליים רווחים – שימוש בשאלות סגורות , דומיננטיות מוגזמת של המורה , הסתפקות במטלות בקיאות והדרת רבים מהלומדים מן השיח הכיתתי – הפרק מציג קווים מנחים לפדגוגיה מיטבית ובכלל זה התייחסות להתכוונות הנפשית של המורה , לאקלים הבית ספרי , לדרכי ההוראה , לתוכני הלימוד ולגישות מגוונות להערכה . בפרק השלישי עומדת ענת ברגול - שקד על הקשר הנרקם בין לומדים למלמדים כמשאב חיוני להזנת תהליכים רגשיים ומוטיבציוניים הכרוכים הן בלמידה והן בהוראה . המאמר דן במהותו של קשר זה ועושה שימוש בעקרונות " פסיכולוגיית העצמי " מבית מדרשו של היינץ קוהוט ( , ( Kohut כדי להבהיר את מאפייניו ומשמעויותיו עבור הלומדים ומלמדיהם . לצד המשגת הצרכים הרגשיים המתגלמים בקשר , מביא המאמר גם עקרונות ומהלכי פעולה יישומיים שבאמצעותם יוכלו מורים לבסס מערכת יחסים ייחודית עם תלמידיהם , להעצים אותה , לתרום לה ולהיתרם ממנה . את החלק הראשון חותמת ציפי ליבמן במאמרה על תרומת הלמידה הקונסטרוקטיביסטית ללמידה פרטנית משמעותית . היא מראה כיצד העובדה שכל גורמי המערכת רואים בשעות הפרטניות כלי משמעותי לקידום התלמידים משמשת הזדמנות פז לסביבת למידה אישית המעודדת חשיבה יצירתית ופתרון בעיות מורכבות מתוך מתן משוב ייחודי לכל תלמיד ותלמידה .
|
|