|
|
עמוד:14
המערבית על כתיבתן , ומראה כיצד סיפורה של בדר ממזג בין הפרטי לציבורי וחושף את קשיי הקיום הפלסטיני בתקופה שלאחר אוסלו . באמצעות קריאה מגדרית בוחנת אהרון את האופן שבו הגיבורה חווה ומתארת את מיקומה החברתי תרבותי לאומי . מתוך הישענות על מושג ה " פרפורמנס " שטבעה ג ' ודית באטלר , היא חושפת את חוסר יכולתה של גיבורת הסיפור לייצר פרפורמנס , קרי לעטות תחפושת וליצור מצג של שגרה ; לטענתה כל ניסיון כזה נידון מראש לכישלון , משום שאין בנמצא פתרון לכל הבעיות של החברה הפלסטינית ולמעמדה הבעייתי של האישה בחברה זו . זהבה גנור מתייחסת לסוגיית המימזיס בטרילוגיה מאת הסופרת האלג 'ירית אחלאם מסתע ' אנמי , זיכרון הגוף ( , ( 1993 אנרכיית החושים ( 1997 ) ועובר מיטה ( . ( 2003 גנור מצביעה על תנועתה הבלתי פוסקת של מסתע ' אנמי בין מציאות לבדיה ומראה כיצד הסופרת משלבת ביצירה הבדיונית פרטים מחייה האישיים ומחיי היומיום באלג ' יריה במטרה לטשטש את הגבולות בין שני הממדים . גנור מפנה את תשומת הלב לעיסוק המעמיק של מסתע ' אנמי בשאלת המימזיס הספרותי וטוענת כי למעשה התמה המרכזית ביצירתה היא מהות הכתיבה . המאמר הבא , מאמרה של דורית גוטספלד , מנתח את הסיפור " ריח של אדם ישן" מאת הסופרת הפלסטינית ( המתגוררת בירדן ) סאמיה עטעוט . הכותבת מראה כיצד יצירתה של עטעוט מערבת בין דמיון למציאות , מערערת על הקיים ומנסה לכונן מציאות חלופית למציאות החיים הנוכחית . גוטספלד מדגימה כיצד באמצעות מבנה משובר של הטקסט הקוראים מועברים בין עולם סוריאליסטי של חלום , הזיה וסיוט לבין עולם של מציאות . השילוב בין שני העולמות מטעה ומבלבל ולמעשה הופך את עולם החלומות וההזיות של הגיבורה לחלק בלתי נפרד מעולם המציאות שלה . לשון כתיבה עשירה ומקורית , אשר נועדה לבטא את הכניעות וההשתקה בקרב נשים , קיימת גם אצל הסופרת בת הארץ ראויה ברבארה . מאמרה של היפאא' מג ' אדלה מנתח את סיפורה של ברבארה " הנו " ן הנשית ופיית הווידויים " , העוסק בשאלות של גילוי והשתקה אצל האישה הערבייה . המאמר עומד על הקונפליקטים שבין גילוי לשתיקה , הניצבים כמשוואה הופכית לכל אורכו של הסיפור , הן מבחינה תוכנית והן מבחינה סגנונית . כותבת המאמר רואה בסיפור זה מעין מסמך מחאה נשי נגד השתיקה הנכפית על האישה הערבייה כחלק ממנגנון הדיכוי הנשי בעולם הפטריארכלי המופעל נגדה . את הספר חותם מאמרה של טל מלר , המביא שורה של ראיונות עומק מנקודת מבט פמיניסטית שקיימה הכותבת עם ארבע סופרות פלסטיניות צעירות בולטות בישראל : מיסון אסדי , רג ' אא ' בכריה , ראויה ברבארה וענאק מואסי . המאמר מתמקד בשאלת התקבלותן החברתית של סופרות אלו כנשים כותבות בחברה הפלסטינית . טענתה המרכזית של מלר היא כי בכל האמור בסופרות הפלסטיניות אזרחיות ישראל , האתגרים שהן מתמודדות עמם אינם נובעים רק מהיעדר מרחב
|
|