|
|
עמוד:
מפרשיות וחבר במועדון השיט זבולון שבחיפה . ״כוחותינו״ ארגנו מסיבה גדולה בקזינו והוא הוזמן כאורח הכבוד . תפקידה של צוקר היה להתחפש למגדת עתידות ולהשיג את חתימתו . מיד עם צאתו מהאוהל שבו ישבה , נלקחה חתימת הפקיד הבכיר למעבדת הצילום הסמוכה , שם שקד המומחה מר שמידט על העתקתה לשם זיופה . במבוא לספרה ״אני ? מרגלת ? ״ כתבה צוקר : ״נעשיתי מרגלת בלי לדעת מה משמעות הדבר , מונעת על ידי הייאוש של עמי באותה תקופה . בימים כתיקונם אני סולדת מכל הונאה , ומעולם לא חלמתי שאהיה מסוגלת לתעתע באנשים כלשהם ” . היא נולדה בבון ב 1914 - למשפחה יהודית אמידה , שהתגוררה על גדות נהר הריין . בהיותה בת שמונה החלה ללמוד בפנימייה לבנות בלוסיין שבשוויץ , ובהמשך עברה ללמוד בזשנבה בבית הספר ״אקול אינטרנסיונל״ שייסד חבר הלאומים וחרת על דגלו את אידיאל הפציפיזם . לפחות פעם בשנה נהג מהטמה גנדי לבקר בבית הספר בחפשו אחר תלמידים שיהפכו שותפים למאבקו . כבר בהיותה בת 14 השתייכה רות לחוג צעירים שהעריצו את גנדי . היא התעמקה בלימודי פילוסופיה והדת ההודית ותכננה ללמוד עיתונות ולהצטרף לגנדי במאבקו הבלתי אלים באמצעות כתיבתה . רות המשיכה ולמדה ארבע שנים בבית ספר בקליפורניה , ארה״ב . כששבה לגשנבה למדה באוניברסיטה פסיכולוגיה וגרפולוגיה , וקיבלה תעודות גם בתחום הגרפולוגיה המשפטית ובדיקת מסמכים . ב 1934 - עלתה רות לארץ בעלייה בלתי לגאלית , בעקבות וולטר ארוסה , רופא שיניים שהקדים אותה ועלה לארץ ב ; 1933 - ממייסדי ״מגן דוד אדום״ וחבר ב״הגנה״ . הם התחתנו כחמישה חודשים לאחר עלייתה והתגוררו בחיפה . באחד הימים שאל אותה הבן של שכנתה : “ מה תשיבי לבנך כשיתבגר וישאל שמה את עשית כאשר כולם התגייסו להצלת עמנו ” . רות , פציפיסטית ואם לבן שנתיים וחצי , הבינה שעליה להתגייס ל״הגנה״ . היא התייצבה בכתובת שקיבלה וגויסה על ידי נחמיה ארגוב . בזכות שליטתה בגרמנית , באנגלית ובצרפתית היא שובצה ב״שירות הידיעות״ . רק כשחזרה הביתה , והבינה מתגובתו של בעלה כי בעצם תעסוק בריגול ולא בתרגום מסמכים כפי שחשבה , נדהמה ותמהה : ״אני ? מרגלת ? ״ . כך אירע שהצטרפה לשירות הידיעות של ״ההגנה״ ופעלה כמרגלת בשנים . 1948 - 1937 הכינוי שלה היה ״רינה״ , והוטל עליה להתרועע ולהתיידד עם אנשי הקצונה והפקידות הבריטית הבכירה כדי לגלות ולאסוף מהם ידיעות . ״רינה״ נשלחת להתרועע עם אנשי הקצונה הבריטית המפעיל הראשון של רות היה ״אהרונצשיק מספר אחד״ - אהרון ניב , שכבר בפגישתם הראשונה אמר לה שהמראה התמים שלה הופך אותה לטיפוס האידיאלי למחלקה , שכן הוא לא יעורר חשד באיש . אהרון הסביר לה כי יהיה עליה להשתלב בחברה הבריטית , להתיידד עם הבריטים ולמשוך אותם לביקורים בביתה שבהם ירגישו בנוח . היה עליה להקפיד לא לגלות שום סימן של אהדה ליהודים . ביתה של רות צויד בספות , כלי שולחן , כוסות , משקאות , פטיפון ותקליטים . בתחילת פעילותה הייתה רות נבוכה ומהוססת , וחששה כי היא איננה מתאימה למשימה . אהרון הרגיע אותה והדגיש כי היא וחבריה הם התקווה האחרונה של היהודים בעולם כולו . חלק חשוב ונוסף בפעילותה של רות ב״הגנה״ היה מיון צעירים וצעירות שהתנדבו להתגייס לשורות הארגון באמצעות בדיקה גרפולוגית שביצעה לכל אחת ואחד מהם . בזכות עבודתה בזהות בדויה , התיידדה רות עם פקידים בריטיים ועם נכבדים ערביים , והצליחה לאסוף ידיעות חיוניות . בין היתר התיידדה רות עם מר סטפורד , המפקח הכללי על העלייה , שבזמן מלחמת העולם השנייה רות , פציפיסטית ואם לבן שנתיים וחצי , הבינה שעליה להתגייס ל״הגנה״ . היא התייצבה בכתובת שקיבלה וגויסה על ידי נחמיה ארגוב . בזכות שליטתה בגרמנית , באנגלית ובצרפתית היא שובצה ב״שירות הידיעות״ . רק כשחזרה הביתה , והבינה מתגובתו של בעלה כי בעצם תעסוק בריגול ולא בתרגום מסמכים כפי שחשבה , נדהמה ותמהה : ״אני ? מרגלת ? ״ שימש כצנזור המלכותי הראשי בחיפה . רות ובעלה וולטר , שהיה גם חבר ב״הגנה״ , הרבו לארח בביתם את סטפורד . קשריו עם בכירי השלטון הבריטי ועם נכבדים ערביים פתחו דלתות רבות בפני רות , ואפשרו לה לאסוף ידיעות . ה ” מגויסים ” החדשים : הילד אלי והכלב פוק רות השתתפה גם במבצע פיצוץ תחנת המכ״ם הבריטית , ששכנה על הכרמל הצרפתי . תחנת הרדאר הוקמה במטרה לזהות ספינות מעפילים שהיו בדרכן אל חופי הארץ , לחסום אותן בעודן רחוקות מהחוף ולאלץ אותן להסתובב ולחזור אל הים הפתוח - כשהן אינן מצוידות במזון ובמים . בני המשפחה התגוררו באותה עת בדירה שהייתה ממוקמת בקומה שנייה בבית דו - קומתי בכרמל הצרפתי . הם נתבקשו לעבור אליה תקופה קצרה קודם לכן על - ידי המפעיל שלה . זאת כדי שרות תהיה קרובה למחנה הגדול של הצבא הבריטי ששכן בקרבת המקום , ולתחנת המכ״ם שעתידה לקום בו . לפעילות גויסו גם אלי , בנה של רות שהיה אז תלמיד בית ספר , וכלבם ״פוק״ . כבר בשבועות הראשונים למגוריה בדירה הצליחה רות לגלות כי התייר הגרמני , דובר היידיש , שהתעניין בשכירת קומת הקרקע , היה בעצם מרגל גרמני נאצי שלמד יידיש כששירת במחנה ריכוז . הוטל עליו להתחזות ליהודי ולהקים כאן רשת ריגול ערבית , שתשתף פעולה בזמן מלחמה עם הגרמנים ונגד הבריטים . הכניסה למחנה הייתה קרובה לבית המשפחה . ליד המחסום ניצבו כל העת שני חיילים בריטיים חמושים , ומעבר למחסום , בפתח המחנה , ניצבו כמה צריפים ריקים . למען הצלחת פעולת החבלה , היה חשוב לכוחותינו לדעת במדויק את מיקום הצריפים והאם יש עליהם שמירה . אלי , שלמד למדוד מרחקים באמצעות ספירת צעדיו וגם כיצד לשרטט מפה פשוטה , נהג להתעורר בכל בוקר מוקדם ולצאת עם כלבו ל״אימון״ ליד המחסום . אלי נהג לזרוק לפוק כדור , וזה החזיר אותו . עיניהם של רות וחבריה עקבו אחריו . בהתאם להנחיות , אלי התקרב מדי פעם תוך כדי משחק לשומרים במחסום , דיבר איתם מלים מעטות שידע באנגלית ולעתים אף הביא להם ממתקים ועוגות . שומרי המחסום התרגלו למשחקים היומיומיים של הילד עם כלבו , וצפו בשעשוע כיצד הילד זרק את הכדור וכיצד כלבו החמוד נחפז להביאו בחזרה . כשאלי חש בטוח עם השומרים , הוא עבר לשלב המכריע של הפעולה , כהדרכתה של רות : הוא זרק שוב את הכדור שהפעם ״הגיע״ אל מעבר למחסום . השומרים לא התרגשו כשהכלב רץ אל הכדור , אך לא אחז
|
|