עמודי שלמה

עמוד:

פליטי צמח ביקשו לעבור את מחנה הפליטים ירמוכ ולעבד את שדותיהם . קציני האו " ם הסכימו לכך וגם הישראלים . הדיון בעניין נערך וקציני האו " ם שאלו כיצד יוכיחו הפליטים את טענותיהם . הקושאנים נשרפו עם הכפר . " שלמה כהן יפסוק " , אמרו נציגי הפליטים , " הוא מכיר כל חלקה בעמק" בחופשיות לצד היהודי . שאלת פרנסתם לא הטרידה את הצבא הסורי , וממילא הפליטים התרכזו בשטח ירדן ולא סוריה . עם הירי קציני האו "ם תפסו מחסה בתעלה . אבא , שועל קרבות ותיק , לא ראה בכך צורך . הוא חיפש ומצא אשכול בננות בשלות וישב לאכול . אחרי כן הביא לשאר , שיתכבדו גם הם . חתמו על המפות בלי להתעמק יותר מדי בהמשך שיחות רודוס - הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לשכנותיה בעקבות מלחמת העצמאות   - התעורר הצורך לסמן בדיוק את עמדותיהן . קצין או " ם שבידו מפה ופנקס הלך ברגל עם אבא מצפונה לעין גב . הם עלו על גבעת אל קסר , לימים תל קציר , ירדו בצד השני והמשיכו לגבעת ההתיישבות מוצב הרדוף , לשער הגולן , מעל לע ' ור הקטן ( הזור הקטן בשפתנו ) ועד לאשדות יעקב . הדו " ח והמפה הרי יימסרו לצד השני , ולכן הרשה לעצמו אבא לתקן את המצוי . כיתה הפכה למחלקה ומחלקה לפלוגה . מפקדים הועלו בדרגה . אנשי האו " ם לא נכנסו למגורים לספור בדיוק את החיילים בכל משלט . מפקד אשדות יעקב , שהיטיב לדעת אנגלית , הסתכל באבא בדאגה : " שלמה , הרי יש לי רק חצי פלוגה ולא שתיים , ואני סגן ולא רב סרן " . " אתה - שתוק ! " פקד עליו אבא . היום היה חם מאד והאו " מניק היה מותש : " אני רואה שאתה בסדר גמור . בוא סמן לי על המפה ואני אחתום " , אמר . אבא לקח את המפה ובמחי עיפרון הפך " אי השלום" לישראלי למשך 45 שנים . במקום הגבול הבינלאומי שעבר באפיק של הירדן , הוא העביר את הגבול דרך ברכת האיגום של הירדן והירמוכ בנהריים אל תחנת הכוח המושבתת . ברודוס חתמו על המפות בלי להתעמק יותר מדי . אלא שלקראת חתימת הסכם השלום עם ירדן הם עברו על המפות עם זכוכית מגדלת , וההמשך ידוע . עוד פעמיים לפחות התכנסה ועדת שביתת הנשק באל חמה - חמת גדר , אבל המון זועם התגודד מסביב לבניין , זרק אבנים ואיים . פעם אחת נפגע אבא מאבן ושלף את אקדחו , אבל " הרוצח " חיבק אותו בחיבוק דובים , מנע ממנו ירי וגרר אותו מהמרפסת לחדר בקומה השנייה . " ירייה אחת וכולנו מתים ! " אמר . בפעם השנייה היה זה אבא שגרר את הרוצח שנפגע מאבן . ואולי הסדר היה הפוך . בכל זאת עברו מאז כמה עשרות שנים . ב 4 - באפריל 1951 נסעו חיילים מחופשים לשוטרים לאל חמה , להפגין נוכחות . הסורים דרשו מהם לחזור , ומשסירבו - פתחו באש מקלעים והרגו שבעה . הסמל האמיץ אלי סטרוגו שלף את אקדחו , רץ אל העמדה וירה אל האשנבים . המקלען הסורי התכופף ואלי צעק לכל מי שנשאר בחיים לתפוס מחסה . למחרת הפציץ חיל האוויר שלנו את העמדה הסורית ומטרות נוספות . אש הנ " מ הייתה חלשה ולא יעילה . מתוך הערכה לשירותו וידיעותיו , ביקשו את שלמה כהן להישאר בצבא קבע לאחר המלחמה . אלא שיגאל אלון פוטר ונשלח הביתה , מפ " ם נעלבה ומזכיר המפלגה אמר : אם יגאל הולך , ילך גם כהן ומן הסתם קצינים נוספים . אבא עשה את אחת מטעויות חייו וקיבל את דין התנועה . אפשר שדברים היו נראים אחרת אם היה נשאר . אולם , קציני מודיעין המשיכו להגיע אליו והוא המשיך לקבל ולהפעיל סוכנים . כך הגיע אליו יעקב ( יענקל ' ה ) אלישע . יצאתי עם יענקל ' ה מספר פעמים כמאבטח . הערבית שלי הייתה דלה ולא שותפתי בדליית האינפורמציה . סוכנים ערביים היו עוברים את הירמוכ ובאים למקלט בקיבוץ , שהחברים הוזהרו לא להיכנס אליו . אמא הייתה מכינה להם קפה ומשהו לאכול . הידיעות הועברו כמובן . מסוכן להיות חכם מהממונה עליך ב 22 . 9 . 1954 - בא אלישע . עמדתי לצאת אתו שוב כמאבטח אבל התחלתי לצאת עם נערה חמודה והייתה הופעה באזור . אבא החליט שהוא יצא עם אלישע ואני ונערתי נצא להופעה . מתברר ששני סוכנים ותיקים הביאו אחד חדש . החדש נכנס לג ' יפ מאחורי אלישע , בחושך שלף אקדח וירה שני כדורים בראשו מטווח אפס . מיד הפנה את ידו וירה לכיוון אבא , אלא שאבא חשב שהיריות באות מבחוץ , התכופף והוציא את ראשו לראות - והכדור החטיא אותו . אבא החזיר את ראשו פנימה והכדור הבא שרט את קרקפתו . הוא תפס את היד עם האקדח אך דמו ירד על עיניו והוא לא ראה היטב . הערבי הצליח לשחרר את ידו וניסה לירות , אך האקדח נעצר . הוא משך בבריח ופלט לתוך הג ' יפ כדור עקר . מצאנו אותו בג ' יפ . הפיקה הייתה נקורה . בינתיים קפצו שני הסוכנים האחרים ומשכו מברכיו של אבא תת מקלע שהיה אתו . השלישי קפץ , יצא אחריהם , לקח מהם את תת המקלע ולחץ על ההדק . הכלי לא היה דרוך , והלה לא ידע שכל שעליו לעשות הוא למשוך בידית הבריח לאחור . מתנוחתו אבא הבין שאלישע איננו . אבא נשאר יחידי , פצוע וחסר נשק מול שלושה חמושים . הוא רץ , עלה על הדופן של בריכת אגירה שהייתה שם וירד פנימה , המשיך ויצא בצד השני ונכנס למטעים . משם המשיך לרוץ בכל כוחו הביתה . בריצתו נתקל בחבר . חיש מהר זומנו אחות ורופא . הפצע נוקה ונחבש . הרופא דרש שיפונה לבית חולים . אנחנו , שכבר נקראנו לחזור לקיבוץ , יצאנו למקום אבל אלה לא חיכו לנו . נותר לנו רק להביא את הג 'יפ עם אלישע לקיבוץ ולהודיע על שהתרחש . אבא לא התרשם מדרגות ולא נשא פנים לממונים עליו . זה גם עלה לו במשרתו : בערב שלאחר הצניחה במתלה ב 29 . 10 . 1956 - דיווחו תצפיות כי שיירה ארוכה של משאיות צבאיות נוסעת בצד הירדני צפונה . המטה נכנס לחרדה . שלמה כהן היה הקמ " ן במיל ' של החטיבה המרחבית . קראו לו . המשאיות הגיעו לאדסייה , עשו תפנית של 90 מעלות ונעצרו כך שהפנסים הקדמיים האירו מגרש ריק . מכל משאית קפצו וירדו חיילים ונערכו למסדר במגרש לאור הפנסים . אבא הסתכל ואמר : " הירדנים משדרים לנו שיש מלחמה , ולכן הם מתגברים את הגבול . גדוד בודד לא יוצא למשימת התאבדות בעמק הירדן - בוודאי לא לאור פנסים . באותה מידה היו יכולים להרים לנו טלפון " . אמר - והלך לישון . זאת בעוד המח "ט ושאר הקצינים מתרוצצים ועושים תוכניות כיצד לקדם את פני הרעה . אני זוכר זאת היטב משום שהייתי בהגנה מרחבית והורו לנו להתכונן להדוף התקפה עם אור ראשון . בא אור ראשון ושני והשמש זרחה וטיילה בשמיים ושקעה , והתקפה - אין . מסוכן , בכל ארגון , להיות חכם מהממונה עליך .

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר