|
|
עמוד:
מקרה בוחן : התפנית של נשיא מצרים אנואר סאדאת בסיס המודל נבנה באמצעות מקרה הבוחן של התפנית האסטרטגית - מדינית שהתרחשה במצרים , תחת שלטון הנשיא אנואר סאדאת בשנים . 1977 - 1970 הערכת המודיעין התקופתית של אמ ” ן , באפריל , 1976 בחנה את תמונת המצב במצרים . במסגרת הערכה זו ביקש ראש אמ ” ן , האלוף שלמה גזית , לבדוק “ סימנים מעידים לשלום ” במטרה לראות אם חל שינוי בעמדת מצרים כלפי ישראל . הדיון לא נעשה במנותק מההתרחשויות באותם ימים , אלא כחלק ממידע שהחל לזרום אל המערכת המודיעינית מכיוונים שונים . גזית ביקש לעשות הבחנה בין סימנים המעידים למלחמה , שאותם הגדיר פשוטים יחסית לזיהוי , לעומת סימנים המעידים על תפנית לכיוון של הסדר מדיני . המודיעין לא היה מיומן בחיפוש אחר “ סימנים מעידים לשלום ” ובניסיון למצוא קצה חוט , פנה גזית לאלוף הראבן , איש מודיעין ותיק שהוביל באותם ימים את מכון “ שילוח ” . כעבור כמה חודשים התקבלה “ הצעת מכון שילוח לסימנים מעידים לשלום ” . בעקבות ההצעה , התקיים במרץ 1977 דיון באמ ” ן . מטרתו הייתה מתודולוגית בלבד - החלפת דעות לגבי העקרונות והבעייתיות שהמסמך העלה , כפי שראו אותם אז אנשי המחקר . באותו דיון נשמעה טענה שהעלתה ספק באשר ליכולת של אמ ” ן להתמודד עם הבעיה באופן מתודולוגי . זאת לא בשל היעדר רלבנטיות , אלא בשל העובדה שאין למודיעין מכלול של סימנים שיוכל להצביע בוודאות על מעבר מתהליך של מלחמה לתהליך של שלום . טענה זו נכונה ומוצדקת , אולם “ מסמך שילוח ” היווה במידה לא מבוטלת כלי מתודולוגי ראשוני ובסיסי למיון סימנים כאלה . מסמך זה התמקד בבדיקת ידיעות בשלושה מישורים עיקריים . המישור הסמנטי נוגע לשינויים בסגנון ובטרמינולוגיה של מנהיגים ופובליציסטים ובוחן את הופעתם של ביטויים ומילות גנאי בלקסיקון – או היעלמותם . כן נבדק האם יש מי שיקום מול רבים וידבר בגלוי על הצורך בפתרון מדיני מבלי לחשוש מתגובה קיצונית . המישור של דעת הקהל הערבית דן בניטור דעת הקהל במדינות ערב , באמצעות סקרים על ידי גוף זר בינלאומי . הדבר יבוא לידי ביטוי גם בנימות חדשות בספרי לימוד , קריקטורות ונושאי עבודות המחקר שעליהם כותבים הסטודנטים . המישור האקטיבי מתמקד בזיהוי צעדים מעשיים שמבטאים עמדה חדשה ביחס לפתרון מדיני , דוגמת שינוי סדר העדיפויות להקצאת משאבים , חיסול שקט או טשטוש בעיות . ניתן לבחון בדיעבד את הרה - אוריינטציה של מצרים כלפי ארה ” ב , שהתחילה בתופעה מעניינת בנציגות המצרית בוושינגטון . בסיום מלחמת ששת הימים , ניתקה מצרים את היחסים הדיפלומטים עם ארה ” ב , והמגעים ביניהן התנהלו דרך צינורות לא רשמיים . עד כמה חודשים לפני מלחמת יום העוינות לישראל היתה מעוגנת עמוק בתוך קבוצות שונות בחברה המצרית . סאדאת לא פעל לעקירת העמדות הניציות , במקביל לקו שנקט במישור האסטרטגי - מדיני , שלפיו הוא שמר על האופציה הצבאית גם בעיצומה של " מתקפת " השלום . בעיני המודיעין הישראלי , תפיסתם של האינטלקטואלים זכתה ליחס שולי עד לכתיבת המסמך של מכון שילוח לסימנים מעידים לשלום הכיפורים , הנציגות המצרית הייתה מדוללת ואיישו אותה אנשים מעוטי חשיבות . אלא שכמה חודשים לפני המלחמה , התרחשה תופעה שאנשי המחקר היו צריכים לראותה . הנציגות המצרית החלה לפרוח והתקיימה בה תכונה רבה , שכללה גם מפגשים עם פוליטיקאים אמריקאים . אי הבחנה בשינוי זה מסמן את אחת מנקודות השפל הרציניות ביותר ברמה המודיעינית וברמה המדינית בישראל . זאת משום שהיה זה שינוי ברמה האסטרטגית במצרים , ורה - אוריינטציה אדירה . זו מתחילה כבר בשנת , 1971 עם חיסול מוקדי הכוח שהיו תחת חסות סובייטית במצרים ; ממשיכה ב , 1972 - עם סילוק היועצים הסובייטים ; ומתעצמת עם השינוי בנציגות המצרית בוושינגטון , עד להתקרבות של ממש בין סאדאת למזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג ’ ר . מיקום האירועים על ציר הזמן על פי המודל המוצע , ברמת הפרט ניתן היה לבדוק את התבטאויותיו של סאדאת כלפי שינוי כזה , במפורש או במרומז , בחומר גלוי או סודי . ברמת החברה ניתן לבחון את השפעתם של אותם פובליציסטים וחוגי האינטלקטואלים על דעת הקהל כלפי אוריינטציה כזו למערב . ברמת המדינה ניתן ללמוד את השינויים הדיפלומטיים והתפתחות מחודשת של קשרים עם אנשי ממשל אמריקאים או אירופים . ברמה האזורית ניתן לבדוק את דעתן של מדינות ערב המצויות בקשרים עם מצרים על מהלך כזה . וברמה הבין - לאומית יש לעיין בעיתונות העולמית המדווחת על חידוש קשרים כאלה ובפרשנויות העולות מהם . ממדי העומק של התרחשות זו היתה נעשית על בסיס השוואתי , עבר לעומת הווה , ולאורו לנסות לעמוד על עיתוי , עוצמה וכיוון של התפתחות עתידית אפשרית . במציאות , ייתכן ופרטי מידע אלה נראו כאירועים בודדים ומנותקים מכל הקשר . לכן מיקומם על ציר הזמן , יחד עם אירועים נוספים שגברו עליהם “ רעשים ” בתוך המערכת , איבדו מתשומת הלב שלה היו ראויים בתוך התהליך השלם . בנוסף ניתן היה לבחון את השינויים במישור הסמנטי . בכתביהם של האינטלקטואלים המצריים ניתן למצוא השתקפות נאמנה של בעיות היסוד בקרב העם המצרי . ביטויים של נכונות לשינוי ביחס לסכסוך עם ישראל , פרי נשיא מצרים אנואר סאדאת . הנכונות להשלמה עם ישראל התרחשה בהדרגה
|
|