|
|
עמוד:
המקורות למודיעין האופרטיבי היו מגוונים . אלה כללו סיורים ארוכי - טווח , משתפי פעולה מקרב האוכלוסייה המקומית וגם חקירת שבויים שמקומה נכבד , שכן אלה יכולים לספק מידע שאינו נוגע לקרב הבא לבדו , אלא להיערכות בזירה כולה . ברמה האופרטיבית , חניבעל לא עשה שימוש בעריקים , שכן המידע שסיפקו היה עדכני סמוך למועד עריקתם ואיבד מערכו , מה גם שהוא מצומצם מדי לצורך התכנון האופרטיבי . לרשות חניבעל עמדו סוכנים חשאיים ברומא עצמה , שנהנו מגישה לדרגים גבוהים ביותר . חניבעל ביצע תנועות הטעיה והונאה , ובהן ריצתם המהירה של אנשיו לעבר רומא , שנועדה להסיט כוחות רומאיים מהמצור על קפואה . במקרה זה לא עלה בידו להפיל בפח את הרומאים , הוא נאלץ לשוב על עקבותיו וקפואה נפלה . יש מספרים כי באותה עת נכנס חניבעל עצמו לרומא בתחפושות , כדי לרגל ולסייר בתוכה . הוא היה מצויד בסדרה שלמה של פאות נוכריות ששימשו למטרות שכאלה . חניבעל הציב לו כיעד מרכזי את הופעתו באיטליה כמשחרר , לא ככובש , השם לו למטרה לשחרר את בעלי הברית של רומא , בהם הגאלים והסמניטים , מהשלטון הרומי השנוא . כדי להוכיח את כוונותיו נהג להחזיק בשבי לגיונרים ואזרחים רומיים , ואילו את השבויים מקרב בעלי הברית שילח לחופשי ללא כל כופר נפש , תוך שהעניק להם מתנות וצידה לדרך . במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית , בעת שהותו בקמפניה , ביקש חניבעל להבאיש את ריחו של הדיקטטור קווינטוס פביוס מקסימוס , שעורר ממילא התנגדות גדולה ברומא . הייתה לפביוס אחוזה גדולה ויפה . חניבעל העלה באש את כל האחוזות בסביבותיה ולא הותיר אלא את אחוזתו של פביוס - למען ייווצר הרושם כי פביוס נמנע מהקרב מכיוון ששוחד בידי חניבעל . המודיעין האסטרטגי של חניבעל השאלות המרכזיות העומדות בפנינו הן מה ידע חניבעל בשנת 220 לפנה " ס , ומה היו מקורות המידע שלו . מאז המלחמה הפונית הראשונה עמד מידע רב שהצטבר לרשות חניבעל הצעיר , בקבלו את הפיקוד העליון על כוחות קרתגו . יש גורסים כי התוכנית האסטרטגית הגדולה הייתה פרי תכנונו של אביו . מכל מקום , תוכניות אופרטיביות ואסטרטגיות מתבססות על תנאים משתנים , ומחייבות עדכון תקופתי שוטף . לפיכך , בין אם ירש חניבעל את התוכניות מאביו ובין אם הגה בעצמו את הרעיון , שומה היה עליו , עם היכנסו לתפקידו , לכנס את המפקדים , לבצע הערכת מצב מחודשת ולעדכן את התוכניות בהתאם . לרשותו עמדו מקורות גלויים , שכללו בין היתר משלחות רשמיות מרומא ומקרתגו , שניהלו ביקורים הדדיים לצרכים דיפלומטיים ; וכן נוסעים , סוחרים וימאים , שסבבו בדרכים ויצאו ובאו ברומא ובקרתגו . במתקפה על סגונטום , ששימשה פתח למלחמה הפונית השנייה בין רומי לקרתגו , ישנה עדות נאמנה לפעולתם של סוכנים חשאיים לצד חניבעל . ערב המצור על סגונטום צפה חניבעל כי הרומים יגיבו בקידום כוחותיהם בסיציליה למטרת פלישה לאפריקה ולקרתגו , ובמתקפת נגד בהיספאניה , המיועדת להסביר את המצור על סגונטום . תגובה זו עמדה בניגוד לשאיפותיו של חניבעל , שביקש להילחם ברומאים באיטליה עצמה . מה גם שהללו השהו את תגובתם , והכריזו מלחמה על קרתגו רק משנפלה סגונטום - בתום מצור בן שמונה חודשים . אין ספק כי חניבעל היה מצויד במידע מוקדם לגבי הלך הרוח במחנה הרומי והתגובה הרומית הצפויה ; אלה לא הגיעו לידיו אלא באמצעות סוכנים חשאיים , שפעלו בקרב הדרגים הגבוהים , במרכזים המדיניים הרגישים ביותר ברומא . בשנת 220 לפנה " ס הופיעו מטרות המלחמה של חניבעל במפורש במסמך בעל ערך עליון – החוזה בין הקרתגינים לבין פיליפ החמישי מלך מקדוניה . על פי חוזה זה , אין הצדדים מבקשים להשמיד את רומא , אלא להקטין את כוחה של רומא ולהכניעה . בכך בכוונתם להביא לכריתת ברית שלום בין רומא , מקדוניה וקרתגו . החוזה מדבר על שיתוף פעולה ועל עזרה הדדית , ולו תוקף בכל מקרה של איום רומי על קרתגו , על מקדוניה או על שתיהן גם יחד . חניבעל הבין , כי השמדת רומא תותיר אותו עם צבא כיבוש גדול באיטליה עצמה , או שיהיה עליו לפנות את הארץ . האפשרות השנייה נראתה לו ודאית יותר , וטמנה בחובה סכנה כי איטליה תמשוך לתוכה את פיליפ החמישי , מלך מקדוניה . או אז תהפוך מקדוניה למעצמה השולטת בבלקנים , ביוון וגם באיטליה , וחניבעל לא ישיג אלא את המרתו של אויב גדול אחד באויב גדול אחר . על כן בא חוזה זה , המצהיר על כוונה לצמצם את כוחה של רומא – ותו לא . חניבעל ישיב לעצמו את כל השטחים שנכבשו בידי הרומאים – מערב סיציליה , סרדיניה וקורסיקה ; עצמאותם של העמים האחרים שכבשה רומא – ובהם הגאלים , הבריטים , הסנטים , הלוקאנים והיוונים – תוחזר להם . כך תהפוך רומא לחלק ממאזן הכוחות במרחב הים התיכון , שיישמר בקנאות בידי כל השותפים לו . חניבעל ידע כי בקרב רבים מבעלי הברית של רומא רווחו התמרמרות ואי שביעות רצון מהבריתות ומתנאיהן . במקרים רבים עלה בידי חניבעל לתקוע טריז בין אוהדי רומא – כמו הסיעה האוליגרכית היוונית , לבין מתנגדיה – דוגמת הדמוקרטים היוונים . אלה האחרונים הפכו , כמובן , לבעלי בריתו הפוטנציאליים של חניבעל . חניבעל , ששם לו למטרה להחליש את רומא , ביקש לנצל את חולשת פרשיה . לא נתאפשר לו הדבר אלא על אדמת איטליה , שכן מלחמה בכל זירה אחרת חניבעל שגה בתפיסת משקלה של עוצמה ימית מול עוצמה יבשתית . במשך 16 שנה נזקפו לזכותו ניצחונות מרשימים בזירה היבשתית , אך משהועתקה המלחמה לצפון אפריקה , בזכות עוצמתה הימית של רומא , לא נותר לו אלא להודות בתבוסתו לא תביא למימוש המטרה . כיצד להגיע לאיטליה – בדרך היבשה או הים ? המחקר מרחיב על הטעמים לשלילת דרך הים : ראשית , הרומאים נודעו כאדוני הים , ונהנו מיחסי כוחות ימיים עדיפים . שנית , בניית אוניות רבות בידי חניבעל הייתה מעידה , בהכרח , על כוונות התקיפה שלו . זאת ועוד , אף שבניית אוניות יכולה להתבצע במהירות , הרי שאימון צוותיהן מסובך וממושך הרבה יותר - ודרש זמן שלא עמד לרשות חניבעל . במלחמה הפונית הראשונה נכחדו ציים שלמים , על מאות אוניותיהם ועל עשרות אלפי חייליהם . תמונה זו עמדה לנגד עיני חניבעל בבואו לשמור את צבאו מפני סכנה שכזו . גם זרימת המים באזור הרלבנטי של הים התיכון הייתה בכיוון ההפוך לזה שבו ביקש חניבעל להתקדם . הדרך היבשתית , לעומת זאת , הייתה נהירה לחניבעל מימים ימימה . עוד כשישב בקרתגו למד את מעברי האלפים ואת הקשיים שהם טומנים בחובם . בנוסף עמדולרשותומפות , שנודעו בעולםהחל במאה השישית לפניהספירה . חניבעל תכנן להגיע לאיטליה בדרך היבשה , תוך הטעיה אסטרטגית אדירה : הוא השתהה צפונית לנהר האברו , בין הפירנאים לאלפים , ממש עד לרגע האחרון , כדי ליצור בקרב הרומאים את הרושם שאין בכוונתו לחצות את האלפים . מאוחר יותר חצה את האלפים , נכנס לאיטליה ואף נחל ניצחונות מרשימים ; הוא שאף להעביר לצדו את בעלות הברית של הרומאים , וניסה לפתותם בהצגת שרשרת ניצחונותיו . יעדו הסופי , כיתור רומא , היה אמור להתבצע על ידי חניבעל באיטליה , הגאלים בצפון , מקדוניה ופיליפ החמישי
|
|