|
|
עמוד:
המשפחה רכשה את יקבי בורדו וייסדה קרנות צדקה לנזקקים . היא מצאה עצמה מעורבת ומושפעת מהסערות הפוליטיות של מחצית המאה ה . 19 - שנת המהפכות של 1848 לא שינתה את מצבה העסקי של המשפחה הודות להיערכות מקדימה . איחוד איטליה ב 1861 - הביא לסגירת העסק בנאפולי , ומנגד פרח עסק השטרות למימון ממשלות . ב 1855 - הפך בנק רוטשילד לבנק הרשמי של ברזיל וב 1860 - ניתנו הלוואות רחבות היקף לממשלות החדשות של אוסטריה ואיטליה לבניית מערכות רכבות . במקביל עסק הבנק במסחר מסורתי ובאספקת טבק מאמריקה , כותנה מהודו ומשי מסין . אחד משיאי השפעתה של משפחת רוטשילד הגיע ב , 1875 - כשליונל דה רוטשילד הצליח לגייס בחשאי עבור הממשלה הבריטית בראשות בנימין ד ’ ישראלי מימון של 4 מיליון ליש ” ט . הוא רכש את רוב מניותיה של תעלת סואץ ובכך הפך הלכה למעשה לבעלים של נתיב התחבורה החשוב ביותר מאירופה להודו . עם מותו של הברון ג ’ יימס דה רוטשילד ב 1868 - תמה תקופת דור המייסדים . אף שבני המשפחה הפכו יותר ויותר מזוהים עם הארצות בהן חיו ופעלו - אנגליה , צרפת , אוסטריה וגרמניה - הקשרים ביניהם נשארו יציבים וחוזקו על ידי חוזי שותפות . באנגליה תמכו הרוטשילדים במיזם חדש : חברת שתרה אחר מחצבים ברחבי העולם . עם המימון הדרוש הוקמה חברת דה בירס ב , 1887 - והרוטשילדים השקיעו בכריית אבנים יקרות באפריקה ובהודו . בתקופה זו עסקה המשפחה , יחד עם משפחת נובל , בפיתוח שדות הנפט בדרום רוסיה ( היום אזרביג ’ אן וגיאורגיה ) , שם קיבלו זיכיון עצום מהצאר בתמורה להלוואה גדולה שקיבל בתנאים נוחים . הרחק החל אדמונד , צעיר הבנים של הברון ג ’ יימס מאנגליה , להשקיע בהקמת מושבות בארץ ישראל . עניינו הרב בפיתוח ויישוב הארץ נמשך עד מותו ב . 1934 - בשנת , 1901 ללא בן שיירש את עסקי המשפחה בגרמניה , נסגר הענף הגרמני בפרנקפורט . הסוכנים תוגמלו היטב - ולא בכסף משפחת רוטשילד ידעה לתגמל את סוכניה היטב עבור מידע . הסוכנים , שהורשו לנהל במקביל עסקים פרטיים , לא תוגמלו אלא בעצם היותם ידועים כסוכנים של המשפחה - מותג בעל ערך רב אז . סוכנים שהמשפחה מינתה ישירות קיבלו החזרי הוצאות , ולעתים הורשו לסחור עצמאית . מקובל היה שחלק מהשכר של סוכן יהיה בהרשאה לסחור באופן פרטי כאמצעי להגדלת הכנסותיו , מבלי להגיע לניגוד אינטרסים מובהק עם מעבידו . כל הסוכנים הרוויחו מהעסקים עם רוטשילד בשלושה אופנים : ראשית , מוניטין יוצא מהכלל ; שנית , קבלת מידע מהמשפחה ; שלישית , העדפה על ידי משפחת רוטשילד בעניינים עסקיים . מה היו מקורות המידע של הסוכנים ? היו מקורות גלויים זמינים על רכישות ומכירות ובעיתונות , שדרשו איסוף שיטתי , ניתוח והפצה . לפני המצאת הטלגרף ואף לאחריה היה צורך באנשים באתרים מרוחקים לאיסוף המידע . אולם היה סוג מידע אחר , שמור יותר , שהיה קשה יותר להשגה . שני גורמי מפתח סייעו לסוכנים להשיגו : ראשית , נגישות למדינאים ולאנשי עסקים בכירים , הודות לקרבה למשפחת רוטשילד . שנית , המשפחה וסוכניה הניחה שבכירים בשלטון מוכנים לחשוף מידע מדיני בתמורה לעסקים שהמדינה תוכל לבצע , כמקובל אז , ולעתים היה צורך לתמרץ גורמי ממשל בכירים בתגמול . כיום המגזר העסקי נתפס שחקן בינלאומי בכלכלה גלובלית . אולם גלובליזציה הייתה תפישה לא בשלה במאה ה . 19 - לפיכך הפעלת הבנקים של משפחת רוטשילד הייתה ייחודית והקדימה את זמנה . היא הייתה תלויה בזרימת מידע אמין במהירות מכל רחבי העולם . משפחת רוטשילד עברה לפעול מעבר לגבולות מדינתה כבר ב , 1790 - כשהבריחה כספים של חיילי וולינגטון במלחמה נגד נפוליאון ולאחר מכן הקימה בסיסים בפריז ובווינה . חמשת האחים היו ל ” אזרחי אירופה ” , והדורות הבאים הכו שורשים במדינות כמו בריטניה , גרמניה , צרפת מקורות ההון המשותפים של האחים סייעו לנתן להציל את הבנק של אנגליה בשעת המשבר הגדול של , 1826 בצל בעיות נזילות חמורות שגררו אי - ודאות ביכולת עמידתו בתשלומים ללקוחות . ההצלה של רוטשילד הייתה בדמות הזרקה משמעותית של זהב לקופות הבנק הריקות ואוסטריה - אולם המשפחה תמיד קדמה למדינה שבה חיו . הם נהגו לעבור ממדינה למדינה בתכיפות , בהתאם לענייניהם העסקיים , כשהדבר לא היה מקובל . רשת המודיעין שמשפחת רוטשילד הקימה מדברת בעד עצמה . גמישות הייתה לגורם מפתח בהצלחתה . רבים מהסוכנים חסרו ידע מוקדם על המקומות שאליהם נשלחו , ולעתים אף לא דיברו את השפה במדינת היעד ונאלצו להשתמש במתורגמנים . סוכנים רבים שינו את מקום מושבם בין מדינות כמה פעמים . ענפיה השונים של המשפחה קיבלו מדי יום מכתבים בכמה שפות . עד 1830 שלטו הגרמנית או היידיש , גם כשהמכתבים יועדו לענף בלונדון או בפריז . מאוחר יותר גברה חשיבותה של האנגלית . מרבית הסוכנים בדרום אירופה דיווחו בצרפתית . כל הגברים במשפחת רוטשילד מהדור השני והשלישי שלטו בגרמנית , באנגלית ובצרפתית ברמה שאיפשרה התכתבות עם הסוכנים . חלק מהסוכנים היו זרים במקומות מושבם לא רק מבחינה חוקית ומדינית , אלא גם תרבותית . הם לא היו חלק מהעילית העסקית המקומית , הנהנית מקשרים פוליטיים של שנים ; להתקבל לחבורה זו היה אתגר לא מבוטל . אולם , המוניטין של משפחת רוטשילד סייע מאוד להתגבר עליו במהירות . להיות מחוץ למערכת הזו לא היה תמיד חיסרון : כך נפתחו הסוכנים להצעות שונות , ממגוון כיוונים , שלא היו חלק מהיחסים המסורתיים בין הסוחרים המקומיים . הזרות גם הבטיחה במידת מה את נאמנותם למעסיקם ולא לשליטים המקומיים , תוך שמירת מידה לא מבוטלת של עצמאות . נאמנותם נשמרה לשולחיהם מעבר לים , והייתה לה ערך רב ביותר . מלחמות העולם כרסמו במעמד משפחת רוטשילד לאחר מלחמת העולם הראשונה , מוסדות מימון והשקעה חדשים תפסו את מקומם המסורתי של הבנקים המסחריים בגיוס מימון עבור הממשלות השונות . הבנקים של משפחת רוטשילד החלו מסבים את פעילותם לגיוס כספים ומימון עבור תאגידים תעשייתיים ומסחריים גדולים . עם לקוחותיהם בתקופה שבין המלחמות נמנתה הרכבת התחתית בבריטניה . בשנת 1919 הפך העסק של משפחת רוטשילד באנגליה לזה שקובע יום ביומו את מחיר הזהב העולמי . מסורת זו נמשכה בלונדון עד . 2004 המשבר הכלכלי העולמי של 1929 גרר עמו בעיות , בהן מאבקו של לואיס פון רוטשילד באוסטריה להגן מפני קריסה על הבנק הגדול ביותר באוסטריה , ה ” קרדיטנלסטלט ” . פחות מעשור אחר כך החל פרק קודר בעסקי במשפחה , כשהנאצים הלאימו ב 1938 - את עסקיה באוסטריה ובכך סיימו תקופה של יותר מ 100 - שנים של בנקאות מרכז אירופית . באוסטריה וצרפת נאלצה המשפחה להפסיק את פעילותה עד תום מלחמת העולם השנייה .
|
|