|
|
עמוד:10
יחיד ויחידה השואלים על הווייתם ועל משמעות חייהם . שביד מאפשר לתהליך זה להתחולל באמצעות הצעת רפלקסייה אפשרית על החיים עצמם . שביד לא רק חשב על חינוך אלא הוא דוגמה ומופת לפילוסוף מחנך , שלא היסס להגיע לכל קצווי הארץ כדי לחולל שינוי וליצור גשרים יהודיים בין תרבותיים . במובן זה שביד הוא הוגה סוקרטי , המבקש ליילד את אפשרות הקיום היהודי הממשי בתוך מרחב החיים שבו חיים יהודים . הוא פועל עם קוראיו ולמענם , עם שהוא חושב גם את קיומו שלו ; תהליך החינוך ששביד שותף לו הוא גם תהליך החינוך שלו עצמו . בכך הוא מציב דגם מופתי של דיאלוגיות שבה ההוגה עצמו שותף לתהליך , נולד ומתפתח יחד עם חניכיו . אלה הם מוקדים אחדים בלבד מתוך שפע רעיונותיו של שביד . ואכן שביד הציג הגות שהיא באופן פרדוקסלי קיצונית במתינותה . היא מתרחקת מצד אחד מהסוציאליזם הקיצוני , ומצד שני נרתעת מתפיסות של זיהוי היהדות עם הציווי הנורמטיבי בטהרתו בסגנונו של ישעיהו ליבוביץ . הגותו של שביד מקיימת דיאלוג ער עם המסורת היהודית . המסורת היא מעטפת שהיחיד מתמודד עמה ומוצא את דרכו האוטונומית להתכתב עמה . מבחינתו המסורת חוזרת ומתפרשת מחדש בידי האדם המודרני , ופרשנות זו היא חלק מחברותו ברפובליקת המסורת . פרשנות זו איננה יכולה להיות נאיבית , מפני שבן ההווה מודע להיסטוריית המסורת . אבל בניגוד ליוסף חיים ירושלמי שביד רואה במסורת יסוד של המשכיות ורלוונטיות המתמשכות לתוך ההווה . פרשנותו של שביד מזהה במסורת יסוד דיאלוגי , המאפשר לאדם לעמוד מול אלוהי הצדק , להנכיח אותו ולהצדיק את הקיום האינדיבידואלי האוטונומי . קורא הטקסטים הופך להיות מעורב בהם , ובאופן זה הוא נעשה על כורחו חוליה במסורת . השיח של שביד מושרש כולו במסורת המחשבה היהודית . הוא אכן הקדיש מאמצים רבים לכתוב את תולדות ההגות . משעה שהקורא מתמקד בהגותו של שביד הוא מבין שכתיבת תולדות ההגות היא הן ארגז הכלים הן האמת , במונחי גדמר , של המסורת . שביד חושב דרך ההגות היהודית , והוא כותב בשפתה ובמבטאיה . שביד כותב על העידן הפוסט ציוני , אולם הוא עצמו הוגה ציוני מודרני , שלא ביקש להשתחרר מהשיח הציוני המודרני . כאשר שביד תיאר את הגותו של הוגה מסוים , הוא לא הסתפק בתיאור אינפורמטיבי ; אדרבה , הוא ראה בתיאור כזה היבט חלקי בלבד של ההגות . שביד חתר לתיאור התודעה של ההוגה . הוא ביקש להנכיח אותו במצביו הקונקרטיים . בחיבור זה בכוונתנו לבחון עקרונות אלה כפי שהם משתקפים בסוגיה השונים של יצירת שביד . לא קל לנו לכתוב על שביד . כדי לכתוב על הוגה יש צורך להציגו כאובייקט של מחקר . אולם כתיבתו של שביד הייתה אבן דרך מעצבת ומכוננת של כתיבתנו . אנו מעזים לקבוע , כי אין חוקר ישראלי איש אקדמיה , הכותב על הגות יהודית מודרנית או
|
|