|
|
עמוד:7
מבוא אליעזר שביד הוא הוגה חדשני ונועז , פילוסוף וחוקר פילוסופיה , שהגותו לא רק משקפת דור אלא גם מעצבת אותו . שביד נכח באירועים החשובים שאירעו במדינת ישראל והגיב עליהם מתוך תובנה עמוקה , ידע פילוסופי נרחב , מגמות חינוכיות ואחריות חברתית ולאומית . הוא חי את חיי ההווה תוך רפלקסייה מתמדת המעוררת השתאות . על אף קרבתו הביוגרפית והרעיונית לתנועת העבודה הייתה נקודת המוצא של הגותו כלל ישראלית , ובתור שכזו השפיעה לא רק על שכבת האינטלקטואלים שהצמיחה מדינת ישראל , אלא גם על מוריה ומחנכיה . הגותו של שביד סובבת סביב צירים מושגיים ומתודיים אחדים , המופיעים במבודד וביחד בכל אופני כתיבתו . כדי להבין את תבניות העומק של הגותו נשרטט צירים אלה : ( א ) מסורת . בתפיסתו של שביד הגות איננה צומחת בחלל ריק ; לעתים היא מתעמתת עם המסורת שממנה היא צומחת ומבקשת לערער אותה , ולעתים היא המשך רציף ותמטי שלה . בהתאם לכך חתר שביד ליצור הגות המכירה בחובה למסורת ובקשרים ההכרחיים עמה , ודווקא משום כך עומדת נכחה ומתעמתת עם הנחות היסוד שלה כחלק מהדינמיות האופיינית למסורת עצמה . התוצאה היא אימוץ המסורת . אימוץ זה לא נעשה בדיעבד , והוא משקף את הפעולה הרפלקטיבית האוטונומית , השבה ומאמצת את המסורת מתוך חירות ואחריות . שיבה זו אינה ביטול הפער והמרחק שבין ההווה לעבר ; היא אינה שיבה אל ״התמימות הראשונה״ . שהרי תהליך זה אינו אפשרי , וזאת למרות ההתעקשות של הרומנטיקה על אפשרות ״הקפיצה״ אל נקודת הראשית . השיבה אל המסורת אינה משכיחה את ההווה ולפיכך בשיבה זו המסורת מתפרשת באופן חדש , וההשתייכות למסורת שוב איננה קיבעון אלא תנועה דינמית ומתוחה המבטאת שותפות , רציפות וברית עם העבר . שותפות זו עבור שביד מבטאת עיקרון מתודולוגי חשוב ומרכזי בעבודתו כחוקר , והיא חוזרת ומתבהרת בעבודתו כפילוסוף יוצר המתמודד עם אתגרי ההווה . 1 לעניין זה ראו בהרחבה שגיא , 2003 עמ׳ . 29 – 15
|
|