מבוא

עמוד:10

האנטישמיות והנאציזם מזה , והציונות מזה , לתפיסות יהודיות ליברליות אשר תלו תקוות בהבטחות האמנציפציה . זהר שגב מתמקד בשנים הראשונות שלאחר השואה . הוא מנתח את המאבק שניהל הקונגרס היהודי העולמי למען עיצובה של לאומיות יהודית בפזורה , וזאת בשעה שנאבק גם למען הקמתה של מדינת ישראל . מאמרם של רענן ריין וג ' פרי לסר חותם את הדיון ההיסטורי בבחינת המשמעויות המחקריות המתודולוגיות הנובעות מתפיסת הזהות היהודית הממוקפת בתפוצה . ריין ולסר מייחדים את מאמרם לתפוצה הלטינו אמריקנית ומציעים להבחין בין קהילות שונות של תפוצה זו באמצעות הדפוסים השונים של הזהות היהודית הממוקפת ( ברצף שבין יהודים לטינו אמריקנים ובין לטינו אמריקנים יהודים ) . הבחנה זו מוצעת כבסיס לכיוון מחקרי המחייב לבחון כל תפוצה בהקשר של יחסיה הקונקרטיים עם הסביבה , וזאת כמשקל נגד לתפיסות מחקריות שרואות בכל הקהילות הלטינו אמריקניות מקשה אחת בהקשר של גורל יהודי אחיד של גלות וזרות כלפי הסביבה הלא יהודית . קבוצה שנייה בקובץ זה כוללת מאמרים שהדיון בהם נסב על בחינת מקומה ומשמעותה של מדינת ישראל בזהות היהודית בתפוצה בעידן של ריבוי תפיסות שייכות , והזיקה למדינת ישראל , חשובה ככל שתהיה , היא רק אחת מהן . מיכאל קוצין בוחן סוגיה זו באמצעות ניתוח ספרו האוטוביוגרפי של הסופר והעיתונאי היהודי האמריקני מאיר לוין . קוצין מראה כיצד הקמת מדינת ישראל מהווה מצד אחד מרכיב רב חשיבות בתפיסה העצמית היהודית של לוין , ומצד אחר מרכיב המחייב אותו לבחינה עצמית של זהותו היהודית האמריקנית , באופן שמחדד את ההבדלים מצד צורות החיים היהודיים בין ישראל לארצות הברית . דני טרום בוחן כיצד מתפרשת ישראל בתוך המציאות היהודית בתפוצה , באמצעות ניתוח של תגובות החרדה לקיומה של מדינת ישראל ערב מלחמת ששת הימים אפילו מצד יהודים אנטי ציונים או אדישים לציונות . הוא מתמקד בתגובות החרדה לגורל ישראל מצד שני הוגים : רמון ארון הלא ציוני , וחנה ארנדט שהתנגדה לציונות המדינית . טרום למד מתגובת החרדה המפתיעה לכאורה של ארון וארנדט כי בעבור חלק ניכר מיהודי התפוצה האפשרות שהעולם ישלים עם חורבן הריבונות היהודית הפוליטית מתפרשת כהפרה יסודית של הברית , תולדת האמנציפציה , שכרתו יהודי התפוצה עם ארצות מושבם . לפי טרום , על רקע מלחמת ששת הימים נעשתה ההשפעה של חוויה שלילית זו ממשית ורלוונטית ליהודי התפוצה הרבה יותר מהזדהותם או הסתייגותם מהתכנים הממשיים שמייצגת ישראל . שמואל טריגנו מבקש לבחון את הרלוונטיות של הכמיהה ל ' שיבה ' לארץ ישראל לאחר הקמת מדינת ישראל . הוא מציע לראות את המתח הדיאלקטי של ' שיבה - גלות' כמאפיין מהותי של הזהות היהודית שעומד בעינו גם לאחר הקמת המדינה . המתח הזה לדעתו הוא אמצעי חשוב במאמץ להתגבר על התפיסה המרדדת והמסוכנת של ' מקומיות ' – סכנה שמתעצמת מאז הוקמה המדינה , הן בתפוצה הן בישראל . יוסי טרנר חותם את הדיון בסוגיה זו בבחינה השוואתית של היחס בין ציון לתפוצות הגולה בהגותם של מרדכי קפלן ואליעזר שביד . שתי ההשקפות , היהודית אמריקנית של קפלן והיהודית ישראלית של שביד , רואות בהקמת המדינה כלי לתחייה ולמהפכה רוחנית יהודית פנימית . אלא שהן מתוות תפקיד זה על פי שתי פרשנויות שונות לזהות הממוקפת : פרשנות של התפוצה הרואה בזהות הממוקפת ערך העומד לעצמו , ופרשנות ישראלית שרואה בה זהות חסרה ושלילית .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא