|
|
עמוד:13
ולהציגו כשיקוף של הסדר שהטיל על עולמו הבדיוני . הסדר הבדיוני של הכנסת כלה הוא , כפי שכבר הראו ג׳ שקד וד׳ מירון , של עולם ׳מראות כפולות׳ , אולם רק לאחר מיפוי הספרייה התאולוגית שהולידה אותו , מתגלה הסוד מטיל האימה של מבוך השיקופים שעגנון הטיל לתוכו את סיפור המעשה . מיפוי הספרייה מגלה דיאלקטיקה בלתי פתורה של מטפיזיקות סותרות ; האחת היא של אחדות טוטלית והשנייה של ריבוי פרקטלי , השוכנות זו לצד זו בלא פתרון באותה מציאות אוטופית שהסופר וגיבורו אזרחים סוגדים שלה . הכלת הספריות הרדומות בדמיונו של הכותב התאפשרה משום שהוא הכין לכך חלל עצום מאז ההיכרות עם אוצר הספרים שפגש בנעוריו בעיר הולדתו . בין מדפיה התגלתה לו , כמו שהתגלתה לקרלוס ארחנטינו , נקודת האלף שבמרחב הקוסמי , זו הנקודה אשר על אודותיה מספר הגיבור לבורחס , כי בה כלולות כל הנקודות שבמרחב הקוסמי . וכלום אין האמונה באלף האחת , שממנה משתלשל הכול , כאותה תורת אלף שמגלה שר התורה המכונה יפהפיה לתלמיד החכם בפתח הרומן בחנותו של מר לובלין ? ההכרה הזאת היא המאפשרת את כינונה של הצורה האפית החדשה שעגנון המציאה ; של ׳הרומן הטיפולוגי׳ , אשר בו תת ההכרה הקולקטיבית פורשת את מניפתה מתוך ספריותיה , מהקטלוגים הגלויים והסמויים שלה , מהדיבור הנחבא שלה , אף שלמרבה הפלא היא טבועה ביש היום יומי , והיא גלויה לחלוטין בשביל איש ההלכה כר׳ יודיל החסיד שהמציאות בשבילו כולה טקסטואלית . כל אחת מארבע המחשבות בחיבור זה באה להאיר אזור שיח שונה של הסובייקט הכותב , הפורש את הסדר שבספריות הסמויות , זה הסדר שהשיח הפרשני על ׳מספר אירוני׳ ו׳אמן התחבולה׳ מחשיכו . במחשבה הראשונה בספר זה – ׳בצלמו׳ – מצטייר המאמין המבועת ר׳ יודיל חסיד , גיבור הרומן הכנסת כלה . הסיוט התאולוגי של ר׳ יודיל חסיד מגיח מכתבים קמאיים שהוא משנן , ואין לו דבר עם משבר האמונה המודרני . היסודות הדרמטיים התאולוגיים המתגוששים זה עם זה איבדו את קווי הזהות שלהם כמשויכים לקדושה או לטומאה . הכפילות המשתברת בארץ של מראות משעשעות , שבה לכל דבר יש כפיל המידמה לו , היא היא מקור הבעתה הזאת . זהו מרחב שרק סובייקט כותב כעגנון יכול להעלות בדמיונו הסכולסטי , באשר הוא עצמו מתהלך בו כמבועת בראותו את ׳צלמו׳ שלו משתקף בו כסיוט תאולוגי שכבר נכתב בספרי היראים שבכל הדורות . עם זאת הסובייקט הכותב נצמד לעמדת נתינות מוחלטת לעולם יראים של ראשית המאה התשע עשרה . כמו הדמויות המאכלסות את הנובלה ׳המבקשים להם רב , או ברוח המושל׳ , גיבוריו אינם פרסונות פסיכולוגיות והיסטוריות . תודעתו הספרותית מגלמת את האופן הטיפולוגי שבו משתקפת הרפובליקה היהודית של ׳ועד ארבע ארצות׳ , טרם תמה לגווע , כאוטופיה על היסטורית . האוטופיה הזאת ניתנת במבנה ובתפקוד של מציאות לא היסטורית , או ראוי לומר בלשונו של לואי
|
|