|
|
עמוד:14
האם אני רוצה את טובתם ? הנה אני עומד לפני כיתה של סטודנטים במסגרת אוניברסיטאית . הם לא מכירים אותי , אני לא מכיר אותם , וקרוב לוודאי שאחרי השיעור לא ניפגש עוד לעולם . הגעתי לכאן כי הוזמנתי , וכי זו דרכי להתפרנס . הם הגיעו לכאן כי הם סטודנטים . הם אולי בחרו להיות סטודנטים ( עד כמה הייתה הבחירה ממקורם העצמי ?) , והם אולי אפילו בחרו בקורס המסוים הזה ( בהנחה שזו לא הייתה חובת התואר ) , ובכל זאת , במעמד זה שוב לא ברור מה מידת חירותם . האם המעמד ראוי ? הם הוא ראוי בצורתו זו ? בסוף המפגש ניגשים המארחים ואומרים לי שהסטודנטים גילו התעניינות , ולראיה – הם לא שיחקו בטלפונים שלהם . מתחת להערה הזו , שביקשה לעודד אותי , מסתתרת ביקורת על " המצב הסטודנטיאלי היום " . אבל עוד מתחת לזה אני קורא את חוסר האונים של מערכת דינוזאורית שגוררת את עצמה בכבדות רבה . אם כך , אולי באמת צריך – אף על פי שזה מעמד נפוץ כל כך , שמפרנס אנשים רבים כל כך – לבטל את המורות בעולם ? ( אני אמצא דרך אחרת להתפרנס , והם ימצאו דרך אחרת להכשיר את עצמם לקריירה מקצועית ) . אני רוצה לשאול יותר מאשר את שאלת הכן לא – אני רוצה להיכנס אל תוך מהות הזיקה ולדייק ולזכך ולקבוע : אם כן , אז איך כן , מה ראוי שיקרה , מה מותר , מה אסור ועד כמה . בקיצור , אם אנסח במילים את החוזה הלא כתוב המסדיר את מעמד המורות , וקשרי מורה תלמיד – מה ראוי שיהיה כתוב בו ? אצל הסטודנטים יש תמהיל – גם משום שהם רבים וכל אחד שונה מרעהו , וגם בשל ריבוי הקולות שנמצא אצל כל אחד ואחד מהם . יש צד שמתעניין , ויש צד שמשתעמם , יש צד שמתנגד , ויש צד שמתלהב , יש צד שמרצּה , ויש צד שמורד , יש צד שממלא את חובתו וממתין שייגמר , ויש צד שמשתדל . בתנאים אלה על איזה מין חוזה אני יכול לחתום אתם ? גם אצלי המצב לא פשוט . אני אולי אדם יחיד , אבל רועשים בי קולות רבים . איני יכול שלא לעמוד על המלאכותיות שבמעמד זה – אמנם זה
|
|