|
|
עמוד:11
דברים . מעמד שהיה בו גם עונג , גם בושה , גם גילוי , גם הסתּר , ותמיד גם ממד של התנצלות . לא משנה מה היה הנושא שהוריתי – מתמטיקה , מדעים , פסיכולוגיה , חינוך – התעקשתי לא להתחבא מאחורי סמכות הידע , וסירבתי לקרוא לאלה שמולי " תלמידים " . הצטרף לסירוב הזה המפגש המטלטל עם החינוך הרדיקלי , שהאיר לי עד כמה מופרכת המחשבה שהמורה הוא זה שמלמד . אם כן , מה אני עושה כאן במרכז הבמה ? מכיוון שכבר עמדתי כאן – וזה קרה שוב ושוב – לא יכולתי שלא לתהות על מהות הפרדוכס שאני נמצא בלבו . שמע , אמרתי לעצמי , או שתעשה או שלא תעשה , אבל אם החלטת לעלות על הבמה , אף אחד לא ירוויח מזה שאתה מתנצל , עושה עם חצי לב , וגוזל אגב כך את זמנם ואמונם של האנשים . אם החלטת לעשות , אל תעשה כמעשה הגנב , עשה זאת כמו שצריך , במלוא ההתייצבות , הפאר והעוצמה . לך עד הסוף . ההא , אבל אחרי כל זה – אחרי שהשמצתי כל כך את המורות – מה הוא הדבר שאני עושה , ושאני אמור לתת לו את כל לבי ולעשותו במלוא הפאר ?
|
|