|
|
עמוד:8
בגרמניה ב - . 1949 בשנות החמישים והשישים נעשה אדורנו דמות מפתח בשיח האינטלקטואלי והתרבותי הגרמני : הוא נחשב משתתף בעל השפעה רבה בדיונים פוליטיים ותרבותיים , וספריו החלו זוכים למעמד של כתבים קלסיים של הפילוסופיה הגרמנית המודרנית . " התיאוריה הביקורתית " , שאדורנו ייסד וגיבש עם עמיתו מקס הורקהיימר , שואבת את עיקריה מן התיאוריה החברתית המרקסית של הדיאלקטיקה המטריאליסטית וההיסטורית , הרואה את המניע להתפתחות ההיסטוריה האנושית באינטרסים חומריים הנובעים מיחסי ייצור בלתי שוויוניים , ובעיקר בקונפליקטים ובסתירות שמתגלעים בהכרח בין אינטרסים אלו . עם זאת , אדורנו ועמיתיו ל " אסכולת פרנקפורט " שאפו להבין מדוע התפתחות ההיסטוריה האנושית , במקום שתביא ליישוב הקונפליקטים והסתירות ותיצור מצב חברתי הוגן ושוויוני , גורמת רק להעמקת המשברים ולהחמרת הניכור בין בני האדם . הם ביקשו לבחון לעומק את הטענה כי המרחב התודעתי , האידיאולוגי והתרבותי אינו רק משקף את מצב הדברים החומרי , אלא אף משפיע עליו ומקבע אותו . השינוי הנדרש , לדידם , הוא שינוי תודעתי , המחייב מחקר מעמיק של התודעה האנושית ושל יחסי הגומלין בין החברה לתודעה , בין הכללי לפרטי . אדורנו הקדיש את מרבית כתביו למחקרים הנוגעים לזיקה בין היחסים החומריים , החברתיים והפוליטיים לבין התודעה , התפיסות האידיאולוגיות ויכולתו של היחיד לחוות חוויות - ובעיקר להשפעתן של התרבות והאסתטיקה , הספרות והאמנות על תודעה זו . הוא שאף לסייע לכינונה של חברה שהיחיד בה חושב באופן ביקורתי ואוטונומי , חופשי ממחויבות מחשבתית לאי אלו סמכויות עליונות המכתיבות לו כיצד עליו לחשוב או להתנהג . הוא מייחס חשיבות רבה לחוויה האינדיבידואלית , הישירה , הבלתי - מושגית , ובעיקר האסתטית והמוזיקלית , לכינונו של אותו סובייקט אינדיבידואלי אוטונומי . לכן השקיע אדורנו מאמצים רבים גם לקידום הדיון הביקורתי בתפקידו של החינוך במשימה זו של כינון סובייקט החושב ופועל באופן עצמאי , בחברה המודרנית בכלל , ובחברה הגרמנית שלאחר
|
|