|
|
עמוד:1
פתח דבר תלמיד חכם שלא נספד כהלכה בקיץ , 1890 לאחר שנה וחצי של הצלחות חינוכיות מצד אחד והתנכלויות בלתי פוסקות של מנהל המושבה הקטנה זכרון יעקב מטעם הברון מצד אחר , פוטר זאב יעבץ מתפקיד רב המושבה ומנהל בית הספר שלה , ולמעשה סולק מן המקום . בכך באה לסופה תקופה בחייו של יעבץ , שאותה הגדיר כ׳שלשלת של יסורים , בזיונות וכל מיני מועקה׳ . כשבע שנים וחצי לאחר מכן , בתחילת , 1898 כמה חודשים לאחר שהתמקם בווילנה , נבחר יעבץ לדרוש סדרת הרצאות בנושא תולדות ישראל , בהיכל הנאורים של העיר , לפני סולתה ושמנה של הקהילה היהודית הגדולה , החיה והתוססת . החוויה החדשה הייתה כה מוצלחת בעיניו של יעבץ , עד שכתב לאשתו כי ׳אין ילד בווילנא שלא שמע את שמע הדבר הזה׳ . הקטבים הללו של הצלחה וכישלון , כבוד וביזיון , הערצה והתנגדות ליוו את יעבץ לאורך כל חייו , שידעו , נוסף על כל אלה , גם נדודים לרוב ויצירה רוחנית ענפה ומרשימה . זאב יעבץ ) 1924 – 1847 ( היה מאנשי הרוח הבולטים של העלייה הראשונה , של הפלג הדתי בתנועת ׳חיבת ציון׳ ושל הציונות הדתית . הוא עסק למעשה ברוב ענפי התרבות העברית של תקופתו : היסטוריה , ספרות , הגות , חקר המקרא ופרשנותו , בלשנות , פובליציסטיקה , ואף בפוליטיקה לא נמנע מלשלוח את ידו . לאחר מותו לא זכה יעבץ לכבוד ולהוקרה שלהם זכו אנשי הרוח של הציונות החילונית וסופרים עברים אחרים . מפעלו ההיסטורי הנרחב , ספר של ארבעה עשר כרכים , אמנם יצא לאור בכמה מהדורות , אבל שאר כתביו הרבים והמגוונים , כמו גם איגרותיו , לא נקבצו יחדיו ונדפסו במהדורת ׳כל כתבי׳ , הנפוצה באותה העת . גם ספר זיכרון ראוי לא יצא לזכרו , לא לאחר מותו ולא בעשרות השנים 1 חוץ מהספרון הקטן ׳לקט כתבים׳ , שערך בנימין קלאר ויצא לאור בשנת 1943 בהוצאת מוסד הרב קוק , ויש בו מעט מן המעט מיצירתו הענפה .
|
|