|
|
עמוד:14
מיניות לזהות לאומית , שהטריד ועיצב את האידיאולוגיה המשכילית . טענתי , עלי לציין , עומדת בניגוד לאופן שבו תפסו את עצמם סופרי ההשכלה ולאופן שבו נתפסה המיניות המשכילית בביקורת הספרות העברית . סופרי ההשכלה נזהרו מאוד בעיסוק במיניות ותבעו מגיבוריהם ומקוראיהם נורמות של מיניות מאופקת , המהללת תכונות כמו סגפנות , צניעות ושליטה עצמית . ואולם דווקא הניסיון לשלוט במיניות , לנטרל אותה מן הפוטנציאל הטרנסגרסיבי , האנטי - סוציאלי והיצרי , הופך את ספרות ההשכלה לספרות העסוקה ללא הרף בתכנים שהיא מבקשת להדוף . בתולדות המיניות 1996 ) I ) מראה מישל פוקו כי בתקופה הוויקטוריאנית חולל עצם הניסיון לפקח על המין , לסגף את השפה ולייצר חזות תרבותית נטולת יצרים אפקט הפוך . הקטלוג , המיון והתיוג של המין , שנועד להגדיר את גבולותיה של ההתנהגות המהוגנת , יצרו שיח מסועף , מפותח ואובססיבי כלפי התכנים שאותם ביקש להדיר . בדומה לכך , השיח הספרותי המשכילי שהתיימר לפתור את המיניות היהודית באמצעות עיון תבוני רפואי - מדעי ושדגל באיפוק , בצניעות ובאתיקה מינית מחמירה , הביא ל " תיעוד " מפורט של הסטיות והפתולוגיות של החברה היהודית המסורתית . ספרות ההשכלה עשירה בענייני גילוי עריות , ניאופים , אונות ואין - אונות , בפנטזיות אדולסנטיות ובחרדות סירוס , והיא מטפלת בשקידה באיברים המוצנעים של היהודים , בהפרשותיהם , בהרגלי המין שלהם ובמומיהם המשונים . הטקסטים המשכיליים צומחים מתוך סביבה יהודית מסורתית שראתה בעצם מעשה האמנות פעילות בעלת משמעויות מיניות מרחיקות לכת , ובעצם הקריאה , כפי שאראה , פעילות שמשנה את זהותם של הקוראים . לכן , היצירה המשכילית אינה רק מנסחת את כלכלת התשוקה של נמעניה אלא היא מימוש שלה . מחקרים מרתקים ופורצי דרך הכשירו את הקרקע לספר זה . דוד ביאל בספרו ארוס והיהודים ( 1994 ) וישראל ברטל במאמרו ' אונות ואין - אונות : בין מסורת להשכלה ' ( תשנ " ח ) בוחנים מפרספקטיבות שונות את היחס שבין המיניות היהודית בגולה לבין משאלת הכוח המגולמת באידיאולוגיה המשכילית , ושניהם מצביעים על כך שספרות ההשכלה אחראית ליצירת מערכת דימויים השולטת בשיח של המיניות היהודית עד היום . בספרו הגוף הציוני ( 2007 ) בוחן מיכאל גלוזמן את עליית
|
|