|
|
עמוד:10
חברתיות של צניעות מינית , התקשו סופרי ההשכלה לדון באופן ישיר במיניות והשתמשו בייצוגי המזון כדי לארגן מחדש את נורמות ההתנהגות בתוך הקהילה ולבקר את עולם האיסורים הדתיים . מאפו , גורדון ואברמוביץ , שהעמידו את המזון במוקד תיאורי אורח החיים היהודי בגולה , תרמו תרומה מכרעת לתפיסה הלאומית של הגלות כ ' סיר בשר ' המשחית את צלמם של הניזונים ממנו . הביקורת החברתית על הקיום היהודי במזרח אירופה , שעוצבה על ידי ניואנסים ומומנטים של דחיית המזון המסורתי , תיארה את הגולה כמקום של אכילה גסה , התפטמות והתמכרות ליצריו של הגוף . מאפו הציג את האכילה בארץ ישראל כטקס רוחני והרמוני ואילו את הגלות תיאר כמקום של חגיגת יצרים . יל " ג תיאר את הקהילה היהודית המסורתית כקהילה המבטלת את הקיום הרוחני ומזהה אותו עם הקיום החומרי , ואברמוביץ תיאר את יהודי העיירה היהודית כמי שנהנים להתפלש , כמו ילד קטן , בפסולת ובשיירי מאכלים . כל אחד מהסופרים הציג היבט שונה של המיניות היהודית כאספקלריה לטלטלה שעברה החברה היהודית בגולה עקב המפגש עם המודרניות , והציע מודל משלו לתפיסת היהודי האוכל כסמל חברתי ולאומי . ההתמקדות בתמות המזון והמין ובזיקות המסועפות שביניהן תאפשר לי להפריך את אחת המוסכמות המקובלות ביותר בחקר ספרות ההשכלה . לאורך השנים הוצגה ספרות ההשכלה כספרות נבובה ושטחית שנכשלה כישלון חרוץ בטיפול בסוגיות הבוערות של החברה היהודית . יצירות ההשכלה , נטען בביקורת , סיפקו מענה פסיכולוגי ופוליטי פשטני ולא רלוונטי לציבור הקוראים שלא פתר את הבעיה היהודית בגולה אלא אף החריפה . תפיסה זו התגבשה לאחר פרעות ' סופות בנגב ' בין השנים 1882 - 1881 במזרח אירופה . הפרעות , שפרצו תחילה בדרום רוסיה ומשם התפשטו לאוקראינה ולפולין , העמיקו את האכזבה של הציבור היהודי ממדיניות השלטונות הרוסיים ומתגובת האינטליגנציה האירופית וחידדו את הספקות בדבר סיכויי היהודים להשתלב בקרב העמים האירופיים . המאורעות ההיסטוריים הוליכו משכילים רבים , שדגלו בשיתוף פעולה עם השלטונות ובאקולטורציה , ל ' דרך תשובה ' – חזרה אל היהדות המסורתית בלבוש לאומי חדש ( ברטל . ( 200 , 2002
|
|