|
|
עמוד:8
יותר משהתאבנה הדת התאבן המושג על דבר הדת . כשעולה במחשבה המושג " דתי " , מצטייר במוח החושב דבר מה קבוע ועומד , שנוצר לפני אלפי שנים [ . [ ... דבר מה שיש בו בכלל דעות ומעשים שאין הדעת סובלתם , שבשביל כך יש צורך במין רגש מיוחד , שקוראים לו אמונה , בכדי להאמין בהם , דבר מה שאינו עלול להתפתח , להתחדש , כי אם לכל היותר להסתגל על ידי פשרות קלושות ומסופקות או פשוט דמיוניות וכוזבות למחשבה ולרוח של ההמון החדש . לזה קוראים דת היסטורית בהבדל מדת פילוסופית , שאינה רחוקה הרבה מאבסטרקציה יבשה , ואין בה כל רוח חיים . ואולם מוסד שאינו מתחדש ביחד עם החיים המתחדשים , אינו מוסד היסטורי , כי אם מוסד מיתולוגי . אף אמנם המחשבה המתקדמת בזמננו מביטה על הדת כעל מיתולוגיה , כעל מין שיר ערש מיישן מימי ילדותה של האנושות , העלול גם היום ליישן ילדים גדולים ושעל פי האמת כבר עבר זמנו ומצווה לבערו מן העולם בתור דבר משכר ומשחית את הנפש . א " ד גורדון , מתוך האדם והטבע , כתבים א , עמ ' . 127
|
|