|
|
עמוד:13
לדובר עצמו . איש אינו משתמש יותר ב " ידע שור קונהו " ואם מישהו משתמש ב " מלחמת חורמה " וב " כחומר ביד היוצר " וב " עמק השווה " - בדרך כלל הוא לא מזהה את המקור ואת משמעותו . האם עלינו להצטער על הבורות הזאת ? לא בהכרח . כשביטוי ניתק ממקורו אנו יודעים שמעמדו עצמאי וחזק . וכך , אנחנו משתמשים ב " כחומר ביד היוצר " בצורה נכונה , גם אם לא הכול יודעים שתרגומו לעברית המודרנית הוא " כמו חמר ביד של הקרמיקאי " , משפט ששתיים מחמש מילותיו עלולות לגרום להרמת הגבות הטהרניות - כי האחת לועזית והשנייה שגויה . . 3 יש בתנ " ך פועל נחמד , שמופיע בו רק פעם אחת , והוא הפועל " לבלוס " . עמוס הנביא היה " בולס שקמים " , ועד היום חלוקים הפרשנים בדעותיהם - מה עשה בולס השקמים לשקמים . יש אומרים שדקר או חרץ את פגיהן כדי להבשילם , ויש משערים השערות אחרות , אבל כמו שאיננו יודעים מה בדיוק עשה המעזק של ישעיהו בכרמו , איננו יודעים גם את זאת . וכמו שאיננו משתמשים יותר ביחידות " קב " ו " הין " ובכלי הזין " שלח" ובכלי הנגינה " גיתית " , איננו בולסים יותר , לא בשפה ולא בעבודה . התופעה מוכרת . הרבה לפני ימיו של בן - יהודה כבר נשרו מן השפה בעלי מקצוע שונים , כמו ה " אהוריר " - המטפל בסוסים , וה " דיקולאי " , שקלע סלים . ה " חליטר " נשכח , ה " נחתום " נותר רק בביטוי על עיסתו , ואת מקום שניהם תפס האופה . ה " כספי " וה " זהבי " התאחדו בחנותו של הצורף . השפה משתנה בעקבות המציאות , וגם השורש בל " ס עמד למות , אבל אז נמצא לו מציל . מישהו הפך אותו משורש חקלאי נכחד למילת סלנג עכשווית המתארת זלילה . הפועל " בולס " נעשה " זולל " , וליתר דיוק , ל " אוכל אכילה גסה " . הוא נקלט במהירות של עשב בר בערוגות השפה , בייחוד בלשון הדיבור והעיתונות . יש לו מתנגדים , כמובן , שמבקשים לבער ולנכש , אבל בעיני הוא חידוש נאה . ה " בולס " מזכיר את ה " בולמוס " , שגם הוא עוסק בזלילה וחדר אל העברית מן היוונית ,
|
|