|
|
עמוד:12
יהונתן , שהיה פטור משירות בצבא בשל מצבו , נאבק קשות כדי לקבל את ההזדמנות להיות חייל , התמונה שלו לבוש במדי צבא ההגנה לישראל , בטקס בבית הנשיא , היא רגע אחד מכונן . לא תמיד במהלך העשייה היום - יומית , הצלחנו להגיע לרגעי השיא , אך הידיעה שניתן להגיע אליהם , מניעה את היום - יום . את עומדת ומביטה ברכבת החולפת על פנייך , את מביטה בחלון ומחפשת פרצוף אחד מסוים . קרון אחר קרון חולפים על פנייך , אם דעתך תוסח או תאבדי את הריכוז , את עלולה לפספס . אם הרכבת תיסע מהר מדי , הפרצופים ייראו מטושטשים ולא תצליחי לראות את מי שאת מחפשת . העיסוק בחינוך דומה לניסיון לזהות פרצוף אחד מסוים ברכבת החולפת על פנייך , לעתים נדחסות לרכבת הנוסעים משימות כה רבות עד שנדמה שנותרו מקומות עמידה בלבד . זה קשה יותר מלחפש מחט בערימה של שחת , כי ערימת השחת עומדת במקומה אבל רכבת החיים , החינוך , בית הספר - נעה ללא הפסקה . בארבע - עשרה השנים שבהן ניהלתי את התיכון השש - שנתי בבית שמש , התיכון העיוני הראשון בעיירת פיתוח , היתה לי ההזדמנות להיות חלק ממהפכה חברתית חשובה . בספר זה אני רוצה לתאר אותה , להודות עליה , לספר על כמה מן האתגרים שעמדו לפתחי לאורך הזמן ההוא ועל הדרכים שחיפשתי , ולעתים גם מצאתי , להתמודד ע ִמם . אולי הדבר ייתן כוח לעוסקים אחרים במלאכת קודש זו . הספר הזה נולד בין השאר מתוך רצון לחזק , ולומר שאף שישנם אילוצים מערכתיים וכלכליים רבים מאוד , אם באמת משוכנעים בנחיצותו של רעיון המקדם יעדים חשובים , ניתן לממש אותו . ובעיקר לראות בבית הספר מקום שיכול להשפיע על סדר היום ולא רק להיות בב וּ אה לו . אוסף הסיפורים בספר הזה משרטט את התמונה הרחבה של חוויית ניהול בית ספר . לבד מרגעי השיא יש בו גם הצצה לדילמות חינוכיות ,
|
|