|
|
עמוד:248
פרק ה פסוק יח עלהר ציּוֹן ששמם שׁוּעליםהלכוּ בוֹ : שיא אבלם וצערם של המקוננים הוא על גורלו של הר ציון . " הר ציון " עשוי להיות כינוי נרדף לירושלים , כגון העולה מן התקבולת : " כי מירושלים תצא שארית / ופליטה מהר ציון " ( מלכים - ב יט , לא ) , אך הוא גם שמו של ההר שעליו עומד בית המקדש , כדברי המשורר אל האלוהים : " הר ציון זה שכנת בו " ( תהילים עד , ב ) . במרבית הופעותיו של הכינוי במקרא ( חלק ניכר מהן בדברי הנביא ישעיהו ובספר תהילים ) לא ברור אם כוונתו לעיר או להר , אלא שבפסוקנו ברור שההר הוא נושא המשפט . בראשו של הפסוק מהדהדת לשון הקללה העושה שימוש בשורש שמ " ם : " והשימותי את מקדשיכם" ( ויקרא כו , לא ) , אך בפסוקנו אין המקדש נזכר ; לא ניכר בהר השומם שאי פעם ניצב עליו בית ה ' . על שממת ההר מתנבא הנביא מיכה : " וירושלים עיין ( = הריסות ) תהיה והר הבית לבמות יער " ( ג , יב ) , ומהרסי ירושלים אכן קראו : " ערו ערו עד היסוד בה " ( תהילים קלז , ז ) . לא רק המקדש נעלם מן ההר , אלא גם הבאים בשעריו , יושבי ירושלים ועולי הרגל אליה , ורק שועלים מהלכים בין החורבות . על הקשר בין בעלי חיים אלו לחורבות ראו : " כשועלים בחורבות נביאיך ישראל היו " ( יחזקאל יג , ד ) , והשוו אל קישור נוסף בין שועלים לבין חומות פרוצות בדברי הלגלוג של טוביה העמוני על בוני חומת ירושלים בתקופת שיבת ציון : " גם אשר הם בונים אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם " ( נחמיה ג , לה ) , וכוונתו לומר כי החומה כה חלשה עד שגם שועל המטפס בה יפרוץ אותה על נקלה . בקללה אכדית מן המאה העשרים ואחת לפנה " ס נאמר : " את מכלאות הפיטום אשר לך , שיוסדו בטהרה , יטאטאו שועלי החורבות בזנבותיהם " ( קללת אגדה , שורות , ( 257 - 256 ובקינה שומרית על העיר אור נאמר כי " נערם העפר בפלגי עירי , למאורות שועלים נהפכו " . מתברר כי הזכרת שועלים בקשר לחורבות היה מוטיב ספרותי נפוץ במרחבי המזרח הקדום . שועלים , תנים ושעלים רבים הם מיני השועלים בעולם , אך המין השכיח בארצנו הוא השועל המצוי , . Vulpes Vulpes במזמור סג מקוה המשורר כי אויביו של המלך " יבואו בתחתיות הארץ . יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו " ( פסוקים י - יא ) , אך כיוון ששועלים אינם אוכלי נבלות , יש אומרים שבפסוק זה הכוונה היא לתנים . כך קבע פרופ ' יהודה פליקס - שחקר רבות את החי והצומח בארץ ישראל הקדומה - גם לגבי הזכרת השועל במאמרה של מסכת אבות ( , ב טו ) על החכמים ש " נשיכתם נשיכת שועל " . והנה , פסוקנו מתאר את תנועת השועלים בחורבות כהליכה . האם ניתן להסביר את הבחירה בשורש הל " ך ? מסתבר כי ברקע הבחירה הזו עומד משחק מילים שיסודו בקשר שבין " שועל " למילה הדומה לה בצלילה , " שעל " , שבשניים מתוך שלושת מופעיה במקרא משמעותה : צעד או הליכה . כך , למשל , בדברי ההתפארות של מלך ארם : " כה יעשון לי אלוהים וכה יוסיפו אם ישפוק עפר
|
|