|
|
עמוד:240
פרק ה פסוק יד זקנים משער שבתוּ בחוּרים מנגינתם : הזקנים ( פסוק יב ) והבחורים ( פסוק יג ) , שהיו קרבן להתעללות ולהשפלה מיד משעבדיהם , אינם יכולים לנהוג עוד כדרכם לפני הכיבוש והמפלה , בימים שבהם היה הסדר החברתי התקין על כנו . המקום הראוי לזקנים , הנכבדים , היה בשער העיר , שם עסקו במשפט ( כגון דברים כא , יט ; רות ד , פסוקים א - ב , יא ) ובהנהגת הציבור ( כגון האמור במשלי לא , כג : " נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ " ) . עתה " שבתו " הזקנים מן השער , היינו פסקו מלבוא לשם , נעלמו ממנו כליל , והתרגום הארמי אכן מקפיד לדייק : " סביא מתרע סנהדרין אתבטלו " ( = הזקנים משער הסנהדרין שבתו ) , וזאת בעקבות המשנה הקובעת ברוח פסוקנו כי " משבטלה סנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות " ( סוטה ט , א ) . לעומת הזקנים , שנשאו בימים כתיקונם בעול הציבור , הבחורים , ניגודם , היו חופשיים לעסוק במנעמי החיים , בנגינה או בהאזנה לה . למילה " נגינה " - בניגוד למשמעות השלילית שהוענקה לה לעיל ( ג , פסוקים יד ו - סג ) - נודעת בפסוקנו משמעות חיובית , כפי שהוא גם לגבי הפועל נג " ן . ראו לדוגמא את הצעת משרתיו של שאול להביא לו " איש יודע מנגן בכינור " ( שמואל - א טז , טז ) , וכן את הצירוף " יפה קול ומיטיב נגן " ( יחזקאל לג , לב ) . אלה וגם אלה , זקנים ובחורים , נעלמו ונאלמו . שער ואינו שער השער במקרא הוא פתח לבוא דרכו ולצאת דרכו אל עיר או אל מיבנה , כגון " שער החצר " שבמשכן ( שמות לח , לא ) , " שער בית ה '" ( מלכים - ב טו , לה ) ו " שער העיר " ( שופטים טז , ג ) . מכאן התרחבה מילה זו ככינוי לעיר כולה - על דרך ראיית החלק במקום השלם - כגון " כי ימצא בקרבך באחד שעריך ... איש או אישה אשר יעשה את הרע בעיני ה '" ( דברים יז , ב ) . והנה , פעם אחת ויחידה במקרא מצאנו תיבת " שער " במשמעות שונה , במשמעות של מידה . כך האמור ביצחק : " ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה '" ( בראשית כו , יב ) , ותרגום אונקלוס מבהיר : " על חד מאה " , כלומר שכנגד כל מידה שזרע קצר מאה כמותה . בעקבות פסוק זה בספר בראשית זכתה לשמה שכונת " מאה שערים " שבירושלים - אשר נחנכה בשנת - 1874 כיוון שהוא היה חלק מפרשת השבוע כאשר נוסדה " חברת בוני ירושלים " שהקימה את השכונה , וגם משום שמספר חבריה היה כמאה . למשמעות זו של " שער " קרובה בספרות חז " ל המילה " שיעור " , כאמור על " דברים שאין להם שיעור " ( פאה א , א ) , כלומר אין להם מידה קצובה , ומכאן גם " לשיעורין " שפירושו במידות קצובות ומדודות ( כגון החזרת הלוואה לשיעורין ) . הביטוי " שיעור קומה" מצוי בלשון חכמים במשמעות הפשוטה של גובה : " כל הכלים שהיו במקדש נתנה התורה מידת אורכו ורוחבו ונתנה שיעור קומתן " ( ירושלמי , שבת א , א ) , ואילו " שיעור קומה " הוא שמו
|
|