|
|
עמוד:239
תיפגע באותו אופן אשתו , והתקבולת בין " תטחן לאחר אשתי" לבין " ועליה יכרעון אחרין " מעידה שמדובר בפשט הכתוב . משמעות כזו לפועל טח " ן העניקו חז " ל למה שסופר על שמשון שהיה טוחן בבית האסורים : " אמר ר ' יוחנן אין טחינה אלא לשון עבירה ( כלומר מעשה מיני פגום ) וכן הוא אומר ' תטחן לאחר אשתי ' . מלמד שכל אחד ואחד הביא לו אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו " ( סוטה י ע " א ) , וזאת עשו הפלישתים משום שרצו שבניהם יהיו חזקים וגיבורים כמותו . חיזוק לפירוש טח " ן כדרך גבר באישה ניתן למצוא גם בשמותיהן של אבני הריחיים : רכב ( האבן העליונה ) ושכב ( התחתונה ) . במקרא נזכרת רק הרכב : " לא יחבול ריחיים ורכב " ( דברים כד , ו ) , אך בלשון חז " ל מופיעה גם השכב : " ומרחיקין את הריחיים שלושה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב " ( בבא בתרא ב , א ) , היינו שמרחיקים את הריחיים מכותלו של השכן , כדי שלא יזיקו לו , מרחק של שלושה טפחים מן האבן התחתונה של הריחיים שהם למעשה ארבעה מן העליונה , שהיא קצרה מן התחתונה בטפח . נערים , נעורים ונערות במקרא באות הזכרות רבות של נערים ונערות , ומתברר שמדובר בצעירים , שפעמים הם באים בתקבולת לילד ( כגון האמור בבת פרעה ובמשה : " ותראהו את הילד והנה נער בוכה " [ שמות ב , ו ]) ולעיתים כבפסוקנו כתקבולת לבחור , ואף איש מלחמה ( "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו " [ שמואל - ב ב , יד ]) . לפרקים יכול " נער " להיות גם כינוי למשרת ( כפי שנאמר על יהושע בשמות לג , יא ) ומפעם לפעם גם שוליה או נושא כלים ( שופטים ט , נד ) . ומשמע שמדובר בשלב התפתחות מוקדם יחסית . ומצאנו שהמקרא מזכיר גם את תקופת הנעורים , שהם הימים בהם נמצא האדם הצעיר בראשית התבגרותו . במקרים רבים משמשת המילה לציון ראשיתה של תקופה שהלכה ונמשכה , כגון : " והוא איש מלחמה מנעוריו " ( שמואל - א יז , לג ) , או " ועבדך ירא את ה ' מנעוריי " ( מלכים - א יח , יב ) . מילת " נעורים " משמשת גם כסומך בצירופים רבים , כגון : " אשת נעורים " ( ישעיה נד , ו ) , " בני הנעורים " ( תהילים קכז , ד ) , " חטאות נעורים " ( תהילים כה , ז ) , " חרפת נעורים " ( ירמיה לא , יט ) אך גם " חסד נעורים " ( שם ח , ב ) . בלשון חז " ל מצאנו את הצירוף " חופת נעורים " ( סוטה יב ע " ב ) היא החופה שעשתה יוכבד , אמו של משה , מעל לראשו בתיבה , כששמה אותו בסוף על שפת היאור . ונוהגים להבין ביטוי נדיר זה כעדות למנהג להוביל תחת חופה מקושטת נער שהגיע לבגרות ( מעין טכס בר מצוה של ימינו ) . אמו של משה עשתה כך מחשש שלא תזכה להכניסו לחופת נעורים . בקהילות מרוקו ואלג 'יריה נהג מנהג זה עם הכנסת הילד לראשונה אל החדר . שם עצם נוסף מאותו שורש , שמשמעותו זהה , הוא " נוער " , כגון : " עני אני וגווע מנוער " ( תהילים פח , טז ) , ובלשוננו החדשה כמה צירופים שהשתמשו בצורה " נוער " . כך : תנועת נוער , אכסניית נוער , מפלג נוער ( במשטרה ) ושופט נוער . בלשון בית שני כבר מופיעה הצורה " נערות " , כהצעתו של בן סירא לאב או למחנך ביחס לצעיר : " כוף ראשו בנערותו ובקע מתניו כשהוא קטן " ( ל , יג ) , ובספרות חז " ל מצינו " סימני נערות " , היינו סימנים גופניים של ראשית ההתבגרות ( קידושין ד , ע " א ) , וכן " מעשי נערות " , מעשה שטות של צעירים , כמסופר על יוסף שהיה " עושה מעשי נערות : ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו מתקן בשערו " ( בראשית רבה פד , ז ) , כלומר מתאפר , הולך הליכה גנדרנית ומקשט את שערו . " אבן הריחיים " , פסל ברונזה מעשה ידי אנג ' י ויטסון ( ארצות הברית , . ( 2007
|
|