|
|
עמוד:204
פרק ד פסוק יט קליםהיוּ רדפינוּ מנשרי שמים עלההריםדלק ֻנוּ במדבר אָרבוּ לנוּ : פסוק זה והבא אחריו מספרים על גורלם המר של אלה שהצליחו להימלט מן העיר ; אף להם לא הונח , ואויביהם רדפו אותם עד חרמה . תיאור מהירותם של האויבים - הרודפים , " קלים היו רודפינו מנשרי שמים " , מזכיר קינה אחרת , את קינת דוד על שאול ויהונתן : " מנשרים קלו " ( שמואל - ב א , כג ) , אלא שדוד בקינתו מהלל את לחימתם של המלך ובנו , ואילו כאן מדובר באויבים המהירים שאין אפשרות לנוס מפניהם . דומה שבפסוק זה מהדהדת גם לשון הקללה שבדברים כח : " ישא ה ' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר " ( פסוק מט ) . נראה אפוא שדמות הנשר המהיר יכולה לשאת משמעויות חיוביות ושליליות גם יחד . ברישא של הפסוק דובר על מהירותם של האויבים . בסיפא - על כך שאין מקום פנוי מהם , לא בהרים ולא במישור : " על ההרים דלקונו " ( לנרדפות רד " ף / דל " ק ראו ישעיה ה , יא ) ואילו " במדבר " , בארץ מישור שבה רועים את הצאן , " ארבו לנו " ( ראו עוד ג , י ) , היינו , באו לשם לפנינו והמתינו לנו כדי לתפוס אותנו . נראה שכך רומז המקונן לגורלו של המלך צדקיהו , שנמלט עם אנשיו מן העיר ונתפס בידי האויב " בערבות יריחו " ( מלכים - ב כה , ה ) , והרי " ערבה " ו " מדבר " הן מילים נרדפות ( ראו ישעיה לה , א : " ישושום מדבר וציה / ותגל ערבה " ) . וראו עוד בפסוק הבא ובמבוא לספר , סעיף ג . המילים " ארבו לנו " מצטרפות אל " צדו צעדינו " שבראש הפסוק הקודם , וזאת כדי ליצור תחושה של מחנק , כדי להדגיש שאין כל אפשרות להימלט מן האויבים . נשר הנשר ( Gyps Fulvus ) הוא עוף דורס גדול הניזון מנבלות . בצעירותו מעטרת פלומה לבנה את ראשו וצווארו וזו נושרת בבגרותו , ויש הטוענים שעל שום כך ניתן לו שמו , וראו מיכה א , טז : " הרחיבי קרחתך כנשר " . במקרא ניצב הנשר בראש רשימת העופות הטמאים ( ויקרא יא , יג ) , אך יצא לו גם שם של עוף מהיר , כמו בפסוקנו , וכן : " קלו מנשרים סוסיו " ( ירמיה ד , יג ) , והשוו במאמרו של ר ' יהודה בן תימא : " הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים " ( אבות ה , כ ) . הנשר מתואר במקרא גם כעוף המגביה עוף , בעל כנף המעורר את פליאת המתבוננים בו במעופו , כדברי ה ' לאיוב : " אם על פיך יגביה נשר " ( לט , כז ) , או כמאמר החכם : " שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים" ואחד מהם הוא " דרך הנשר בשמים " ( משלי ל , יח - יט ) . הנשר , " מלך העופות " , נזכר גם כאחד מארבעת היצורים שעליהם יושבת מרכבת האלוהים ( יחזקאל א , י ) , ואת האלוהים עצמו מדמה שירת האזינו ל " נשר " אשר " על גוזליו ירחף " ( דברים לב , יא ) , ואף האלוהים עצמו קובע כי הדרך ממצרים להר סיני היתה מהירה , כאילו נשא את עם ישראל לשם " על כנפי נשרים " ( שמות יט , ד ) . דימוי זה של האלוהים לנשר התרחב במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי ( יט , ד ) לתיאור חסדו המיוחד של האלוהים עם עמו : " דרך עוף להיות מניח בניו בין ברכיו ( = רגליו ) מפני שמתירא מפני מי שחזק ממנו , אבל נשר שאינו מתירא מפני מי שחזק ממנו מניחן
|
|