|
|
עמוד:195
העין ... אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים " ( במדבר כד , פסוקים ג - ד , טו - טז ) , והבינו כמה מן התרגומים העתיקים ( כגון התרגום הלטיני ) ש " שתום " משמעו כמו סתום ( בחילופי שי "ן שמאלית וסמ " ך ) , והשוו לעיל איכה ג , ח : ' גם כי אזעק ואשווע שתם ( = סתם ) תפילתי " . גם המדרש ( מדרש אגדה לבמדבר כד ) קובע כי " בלעם סומא באחת מעיניו היה " , וכך גם מוסבר הביטוי " שתום העין " בתלמוד : " ועל זה נסמת ( = נתעוורה ) עינו של בלעם הרשע ... דכתיב ' נאום הגבר שתום העין ' ( נידה לא ע " א ) " . וכוונת דברי בלעם : בעוד שעיני הבשר שלו עיוורות , בשעת הנפילה האקסטטית , בעת ההתגלות , הריהו גלוי עיניים . על עיוורונו של בלעם מלעיג המעשה באתונו ( במדבר כב , כב - לה ) : זו , הבהמה , רואה את המלאך הניצב לפני הנביא למכשול , ואילו הוא , הנביא , אינו מבחין במלאך , ומשום כך כועס על אתונו ומכה אותה . לאחר שה ' פותח את פי האתון , מחולל ה ' נס נוסף ומגלה - פוקח את עיני הנביא , כדי שזה יראה את מה שראתה אתונו זה מכבר . נביא עיוור נוסף הוא אחיה השילוני : " ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו " ( מלכים - א יד , ד ) . אף שאשת ירבעם , המבקשת לדעת מפי הנביא אם יקום בנה ממיטת חוליו , מתחפשת לבלי הכר , הנביא ידע מי לפניו , כי ה ' מודיע לו על ביקורה הצפוי ( שם , פסוק ה ) . עלי הכהן אף הוא מעין נביא , ובפתח הסיפור על העברת הסמכות מעלי לשמואל יוצר המספר קשר בין תופעות החזון והראייה לבין עלי המאבד את מאור עיניו : " ודבר ה ' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ . ויהי ביום ההוא ועלי שוכב במקומו ועיניו החלו כהות לא יוכל לראות " ( שמואל - א ג , א - ב ) . בסיום המעשה , לאחר שזכה שמואל לנבואה ונתבשר על נפילת עלי וביתו , נאמר ( ושוב תוך שימוש בשורש רא " ה ) : " ויוסף ה ' להיראה בשילה כי נגלה ה ' אל שמואל בשילו " ( שם , פסוק כא ) . גם הספרות הכללית יודעת את טיפוס הנביא העיוור , והמפורסם שבהם הוא החוזה הזקן והעיוור טריסיאס מן הטרגדיות היווניות . עוד לעניין רצח זכריה כבר ראינו לעיל ( עמוד 114 ) עד כמה משמש סיפור רצח הנביא - הכהן זכריה בן יהוידע כתשתית למדרשים שונים העוסקים במגילת איכה . דוגמא נוספת הוא האמור באיכה רבה על השורה הראשונה בפסוקנו : ' " נעו עיוורים בחוצות ' - סומין שבהם אמרו ' מי יראה לנו אותו מקום שהרגו את זכריה , שנלך ונחבקנו וננשקנו ' , לקיים מה שנאמר ' נעו עיוורים בחוצות נגואלו בדם '" . לפי זה הדם שמדובר בו הוא דמו של זכריה , ומה שמניע את המחפשים אחריו הם רגשי אשמה על המעשה הנורא שברציחתו . קינה על פרעות בארץ ישראל בעקבות מאורעות דמים שאירעו בארץ ישראל בשנת , 1024 כאשר מוסלמים פרעו ביהודים בעיר רמלה , חיבר הפייטן יוסף אבן אביתור ( המאה העשירית והאחת - עשרה , ספרד וסוריה ) קינה שבראשה המילים " בכו אחיי וגם ספדו " , מילים המשמשות גם כפזמון חוזר לאחר כל בית ובית . הקינה ספוגה בביטויים שמקורם במגילת איכה , כגון : " בכו עיוורים אשר נעו / בתוך ציון מגואלים // בדם הרות מבוקעות / ושם שבים ועוללים " . על מעשי אכזריות של פגיעה בעוברים בעודם במעי אמותיהם ראו גם בדברי אלישע המנבא לחזאל מלך ארם העתיד לפגוע בממלכת ישראל : " מבצריהם תשלח באש ובחוריהם בחרב תהרוג ועולליהם תרטש והרותיהם תבקע " ( מלכים - ב ח , יב [ והשוו דברים דומים בנבואת הושע יד , א ]) . בלעם הנביא על אתונו , תבליט ברונזה על דלת הכניסה לבזיליקה הימיביניימית על שם סן זינו בורונה ( איטליה ) .
|
|