|
|
עמוד:181
נזיר משמעותו הבסיסית של השורש נז " ר הוא פר " ד , בד " ל , כגון בדברי האלוהים : " כי איש איש מבית ישראל ... וינזר מאחריי ויעל גילוליו אל לבו " ( יחזקאל יד , ז ) , או : " והיזרתם ( = הרחיקו ) את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם " ( ויקרא טו , לא ) . הנזיר לפיכך הוא אדם המופרד מן החברה , והוא לעיתים אף נעלה ממנה , כאילו הושם כתר , נזר , על ראשו . ויוסף אכן מכונה " נזיר אחיו " ( בראשית מט , כו ) בהיותו מרומם מהם . עם זאת עיקר מופעי " נזיר " במקרא מדברים באדם המקדיש עצמו לה ' , המזיר עצמו , נמנע מיין ומתספורת , לזמן מוגבל או לעולם . דיניו של הנזיר לזמן מוגבל נדונים בהרחבה בספר במדבר ( ו , א - כא ) , ואילו על " נזיר עולם " ידוע לנו מסיפור שמשון , מן האיסורים שהוטלו על אמו ועליו עוד בטרם נולד ( שופטים יג , ד - יד ) . לשון איסור התספורת שנאמר לגבי שמשון , " ומורה לא יעלה על ראשו " ( פסוק ה ) , חוזר אף בנדרה של חנה , הנודרת כי אם ינתן לה בן , " ונתתיו לה ' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" ( שמואל - א א , יא ) , ונראה שעל יסוד דמיון לשוני זה נתפתחה המסורת שלפיה היה גם שמואל נזיר . כך קובע תרגום השבעים , הנותן בשמואל סימני נזירות נוספים : " ויין ושכר לא ישתה" ( והשוו במדבר ו , ג ) . כך גם במגילת שמואל ממערה 4 מקומראן שבה כתוב על שמואל במפורש : " ו [ נת ] תיהו נזיר עד עולם כל ימי [ חייו ] " , ואף בן סירא אומר כי שמואל היה " נזיר ה ' בנבואה" ( מו , כג ) . אגב : השימוש בתואר נזיר לאנשי דת נוצריים מופיע במקורותינו רק מאז ימי הביניים . לבנוניותו של השלג השלג הינו חזיון נדיר ברוב חלקי ארץ ישראל , ורק צפונית לה , ובעיקר בהרי הלבנון , הוא עניין שבשגרת החורף , ומכאן הצירוף " שלג לבנון " ( ירמיה יח , יד ) . אך למרות נדירותו במציאות ארצנו , לשלג יצוג רחב למדי בספרות המקרא , לא אחת בשל לובנו . כך , למשל , בפסוקנו , וכן בדברי משורר תהילים המשווה אותו לצמר ( שם קמז , טז ) . אף צדקת האדם משולה לשלג , כדברי משורר תהילים האומר : " תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין " ( נא , ט ) , ובראש ספר ישעיה מבטיח אלוהים לטהר את השבים מחטא : " אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו " ( א , יח ) וראו עוד לעיל , פסוק ה . עם זאת , לובן השלג עשוי גם לשמש כדימוי שלילי למראה הצרעת , כגון המסופר על משה שנאמר לו במעמד הסנה " הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג " ( שמות ד , ו ) . הקשר בין השלג לבין צבעו חוזר פעמים רבות בספרות חז "ל בדרשה על תיבת " לבנון " , שהיא אחד מכינויי המקדש שבירושלים : " ולמה נקרא שמו לבנון ? ... שמלבין עוונותיהם של ישראל כשלג" ( ויקרא רבה א , ב ) , ויש לו ביטוי אף בתיאורי האדם הזקן , כגון בסיפור זה בתלמוד ( שבת קנב ע " א [ המקור ארמי ]) : " אמר לו הקיסר לר ' יהושע בן חנניה : מדוע לא באת למפגש החכמים ? אמר לו : ההר מכוסה שלג , סביבו קרח , כלביו אינם נובחים וטחנותיו אינן טוחנות " , וכוונתו לשער ראשו שהלבין , קולו שנחלש ושיניו שאינן ממלאות את תפקידן כהלכה . " שלג בירושלים " ( . ( 1924 בתמונה נראים חיילים בריטים ליד הכותל . הצלם : סירן ברנדה .
|
|