פירוש

עמוד:176

פרק ד פסוק ה האכלים למעדנים נשמּוּ בחוּצוֹת האמ ֻנים עלי תוֹלע חבקוּ אַשפתּוֹת : פסוקנו ממשיך בעניין רעבונם של הפעוטות ומגביר את רושמו באמצעות ההשוואה לימים שקדמו למצור ולחורבן . באותם ימים הורגלו הפעוטות לאכול מטעמים , " האוכלים למעדנים " ( הלמ " ד היא למ "ד המושא הישיר כאילו נאמר : האוכלים את המעדנים ) . המעדנים הם מאכלים הראויים לעלות על שולחן מלכים , וראו : " מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך " ( בראשית מט , כ ) . והנה , אותם פעוטות " נשמו " - היינו יבשה לשונם כארץ שוממה , יבשה ( וראו : " למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעוונם" [ יחזקאל ד , יז ]) - ב " חוצות " , במקומות הגלויים לכול ( וראו עוד לעיל , פסוק א ) . התינוקות היו " אמונים " , היינו נישאו על כפיהם של אומניהם או אומנותיהם . ראו : " כאשר ישא האומן את היונק " ( במדבר יא , יב ) , " והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך " ( ישעיה מט , כג ) . פינוקם הרב בימים שלפני כיבוש ירושלים התבטא לא רק באכילת מעדנים אלא גם באריג המשובח , העדין , שכיסה והגן על גופם : ה " תולע " , שהוא אריג יקר ערך הצבוע אדום . תחת הגנה וחום באמצעות האריג המפנק , תחת חיבוק על ידי אם אוהבת ( השוו : " כעת חיה את חובקת בן " [ מלכים - ב ד , טז ]) , מחבקים כעת העוללים אשפתות . וראו עוד : " ערום ילינו מבלי לבוש ואין כסות בקרה . מזרם הרים ירטבו ומבלי מחסה חיבקו צור ( = סלע ) " ( איוב כד , ז - ח ) . בגל הזבל , באשפה , ניתן למצוא מעט חום , ואולי גם שיירי מזון . האשפה גם מסמלת את שפל המדרגה החברתית , ראו : " מאשפות ירים אביון " ( שמואל - א ב , ח ) . עדן ומעדן ה ' נוטע את גנו " בעדן " ( בראשית ב , ח ) , שהוא אזור ששמו " עדן " , וראו גם המסופר על קין : " ויצא קין מלפני ה ' וישב בארץ נוד קדמת ( = מזרחית ל ) עדן " ( שם ד , טז ) , ונראה ששם המקום ושמו של הגן שניטע בו , " גן עדן " , הם היינו הך . השורש עד "ן משמעותו באוגריתית השקיה , וראו הפסוק בתהילים לו , ט : " ונחל עדניך תשקם " , ובלשון חז " ל : " המטר משקה , מרווה , ומזבל ומעדן " ( כתובות י ע " ב ) . ואכן , נהר " יוצא מעדן להשקות את הגן" ( בראשית ב , י ) . העדן , אזור שופע מים , הוא הפך המדבר היבש , כפי שנאמר על ציון ( ששמה גזור מ " ציה " , מדבר ) : " כי ניחם ה ' ציון ניחם כל חורבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה '" ( ישעיה נא , ג ) . ובאמור שרה בקרבה למשמע הבשורה כי עתידה היא ללדת : " אחרי בלותי היתה לי עדנה " ( בראשית יח , יב ) , כוונתה כי הזרימה תשוב ותתחדש במקורה היבש . מן המשמעות של שפיעת מים מבורכת התפתחה המשמעות של אכילה שיש עמה עונג וסיפוק . " מעדנים " , כפי שצוין בפירוש , הם מאכלים מפנקים , והאוכל אותם מתעדן ומתפנק : " ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול " ( נחמיה ט , כה ) , והאישה הענוגה והמפונקת מכונה " עדינה " ( ישעיה מז , ח ) . מכאן קצרה הדרך לעונג ולנחת שאין עניינם במזון דווקא : " יסר בנך ויניחך ( = יגרום לך נחת רוח ) ויתן מעדנים לנפשך " ( משלי כט , יז ) . תיבת " מעדנים " המשיכה את חייה אל ספרות חז " ל ושם היא מופיעה בין השאר בקשר לנוסחי ברכות שיש לברך לפני ואחרי

משכל (ידעות  ספרים)


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר