|
|
עמוד:175
חורבן ירושלים ולתת לו ביטוי , כגון : " סד אדם כל ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלים , עושה אדם כל עסקי סעודה ומשייר דבר מועט זכר לירושלים , עושה אישה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט זכר לירושלים , שנאמר ' אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי '" ( תוספתא , בבא בתרא ב , יז ) . המנהג לשיר פסוק זה במסגרת טכסי חתונה הוא ביטוי נוסף לקיום השבועה . לחם משמעו של השורש לח " ם הוא אכ " ל . כך בדברי האישה המסמלת את החכמה : " לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי " ( משלי ט , ה ) , וכך בעצתו של בעל ספר משלי : " אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו ... אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך " ( שם כג , ו - ז ) . לחם , אפוא , הוא שם כללי למזון , כגון האמור בנדרו של יעקב : " אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש " ( בראשית כח , כ ) , או המסופר על עונשו של אדם הראשון : " בזעת אפיך תאכל לחם " ( שם ג , יט ) . לחם הוא אף כינוי למזונם של בעלי חיים , כעולה מדברי השבח של בעל המזמור לאלוהים : " נותן לבהמה לחמה " ( תהילים קמז , ט ) , או מדברי הנביא : " ונחש עפר לחמו " ( ישעיה סה , כה ) . לחם עשוי להיות גם כינוי לארוחה ; כך בשאלה שמציג שאול ליהונתן בקשר לדוד : " מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם ? " ( שמואל - א כ , כז ) . לאור האמור לעיל , לא יפלא אפוא כי בחברה החקלאית , המקראית , גם למזון הבסיסי ביותר העשוי מדגנים יקרא בפשטות לחם . זה נאפה בתנור ונקרא גם " פת לחם " ( שופטים יט , ה ) או " כיכר ( ות ) לחם " ( שם ח , ה ) . אגב : בערבית " לחם " הוא בשר , הד לתקופה שבה מזונם היסודי של הרועים , הנודדים בעקבות עדריהם , היה בשרן של הבהמות . והנה , בעברית המקראית מצינו פסוק אחד שבו לחם הוא בשר , כעולה מן התקבולת : " ושופך דמם כעפר / ולחומם כגללים " ( צפניה א , יז ) . בעקבות דברי המזמור " מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ " ( תהילים קד , יד ) - שבו " לחם " הוא שם כללי , כאמור , למזון - נטבע בתקופת חז " ל מטבע הברכה " ברוך אתה ה ' ... המוציא לחם מן הארץ " ( ברכות ו , א ) , הנאמרת , כידוע , קודם לאכילת פת , מצה וכל הדומים להן . " פורש " מה הוא ? מדרש איכה רבה לפסוק מביא שלושה הסברים לחלק הפסוק " פורש אין להם " , כשהראשון שבהם נראה כפשוטו של פסוק : " ר' יהודה אומר : שאין להם מי שיתן להם פרוסה ... ור ' נחמיה אמר : שאין להם מי שינחם אותם , כפי שאתה אומר ' ולא יפרסו להם על אבל לנחמו על מת ' ( ירמיה טז , ז ) , ורבותינו אמרו : שלא היה להם מי שיעמוד בפרץ , כפי שאתה אומר ' לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו ' ( תהילים קו כג ) " . דרשתו של ר ' נחמיה מדגישה שפריסת לחם לאבל איננה ביטוי לצורך למלא את רעבונו אלא ביטוי לרצון לנחמו ( השוו עוד לעיל א , יז ) , ואילו זו של רבותינו מבוססת על עמעום ההבדל הפונטי שבין צד " י לשי " ן שמאלית ( על דרך צח " ק - שח " ק ) , כשעמידה בפרץ הוא ביטוי להגנה . בין כך ובין כך , אין לעוללים לא מאכל , לא סעד רוחני בדברי ניחומים ולא סיוע פיסי . " אם וקבוצת ילדים מבקשים לחם מאדם המחזיק בידו כיכר " , ציור מאת האמן ההולנדי רנייה ווינקלס ( . ( 1816 - 1741
|
|