|
|
עמוד:123
המקונן הולך כעיוור אחר האלוהים המנהיג אותו ; אין לו שליטה על גורלו , ואינו יודע להיכן הוא מובל ומתי , אם בכלל , יצא מחשיכה לאורה . פסוק ג : גם בפסוק זה ניכר אופיה האגוצנטרי של הקינה בהצבת המקונן בראש הפסוק , והפעם כמושא עקיף למעשה האלוהים ( " בי " ) . משמעות המילה " אך " היא " רק " , כגון בדברי פרעה : " ועתה שא נא חטאתי אך הפעם " ( שמות י , יז ) . המקונן רואה רק את סבלו שלו ואין לבו נתון לסבלם של אחרים . עם זאת ניתן לבאר " אך " במשמעות של " אכן " , כמו : " ויצא האחד מאתי ואומר אך טרוף טורף " ( בראשית מד , כח ) , והוא ביטוי של הכרה והבנה של גודל הצרה . נראה שאין אחד משני הביאורים מבטל את רעהו ושניהם יחדיו טובים . הקדמת הפועל " ישוב " לפועל " יהפוך " מציינת את החזרה על הפעולה , ראו לדוגמא : " ישובו והשחיתו מאבותם " ( שופטים ב , יט ) . פעולה זו חוזרת " כל היום " , היינו ללא הפוגה וללא קץ , כגון האמור במזמור : " כי החרשתי בלו עצמיי בשאגתי כל היום . כי יומם ולילה תכבד עליי ידך " ( תהילים לב , ג - ד ) . " יד ה '" מכבידה גם על פי פסוקים אחרים , כגון " ותכבד יד ה ' אל האשדודים וישימם " ( שמואל - א ה , ו ) , או כדברי איוב : " כי יד אלוה נגעה בי " ( יט , כא ) . הפועל הפ " ך כאן משמעותו : הפנה , הסב את ידו נגדי . להפ "ך במשמעות של סב " ב ראו לדוגמא : " הפך ישראל עורף לפני אויביו " ( יהושע ז , ח ) . הפועל הפ " ך מציין אפוא את שינוי יחסו של ה ' אל המקונן . מתחילה היטיבה עמו ידו של ה ' ( השוו ישעיה נט , א : " הן לא קצרה יד ה' מהושיע " ) ועתה שינה ה ' את טעמו , וידו מפליאה במקונן את מכותיה ( והתרגום הארמי אכן תרגם " ידו" ב " מחתיה " , מכתו ) . שבט שבט הוא מקל , מטה , ושימושיו מגוונים . ענישה באמצעות הכאה בשבט היתה דבר מקובל , אלא שלפעמים יצאה ההכאה מכלל שליטה : " כי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקום ינקם " ( שמות כא , כ ) . בספר משלי באה שורה של המלצות חמות המתירות שימוש בשבט גם לשם חינוך הצעירים : " חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר " ( יג , כד ); " אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות . אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל " ( כג , יג - יד ); " שוט לסוס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים" ( כו , ג ) . השבט שימש גם ככלי ביד הרועה הנוהג את צאנו , והרועה האלוהי בכלל זה : " גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני " ( תהילים כג , ד ) . המחזיק בשבט הוא אפוא בעל הכוח , השלטון , ולפיכך מסמל השבט את סמכותו של השליט : " לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו " ( בראשית מט , י ) , וכן : " והכרתי יושב מבקעת אוון ותומך שבט ( = האוחז בו , השליט ) מבית עדן " ( עמוס א , ד ) , ובדברי ברכה למלך : " שבט מישור שבט מלכותך " ( תהילים מה , ז ) . קיים קשר בין שבט , המייצג את השלטון , לבין שבט כיחידה אתנית , הכפופה למרותו של העומד בראשה : " כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם" ( בראשית מט , כח ) . כינוי אחר לשבט הוא " מטה " וגם הוא משמש ככינוי ליחידה האתנית , כגון : " אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל " ( במדבר א , טז ) , והרי שבט ומטה הן מילים נרדפות , כגון " שבר ה ' מטה רשעים שבט מושלים " ( ישעיה יד , ה ) . כנסת ישראל ואיוב אחד מן הקשרים הלשוניים שבין הקינה השלישית במגילת איכה לספר איוב הוא הכינוי " הגבר " לתיאור הסובל . השוו פסוקים א , כז , לה , לט אל איוב ג , ג ; ד , יז . מדרש איכה רבה ( מהדורת בובר ) לפסוק א חש בקשר זה והוא מפתח אותו ואומר בשם ר ' לוי : " אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא : ריבונו של עולם ' אני הגבר ' - אני הוא איוב ... מה שהבאת על איוב אתה מבקש להביא עליי " ( המקור חלקו בארמית ) . בעקבות קביעה זו מביא המדרש שורה ארוכה של קשרים לשוניים ועניינים בין סיפור קורותיו של איוב לבין הקינות במגילה , כגון : " באיוב כתיב ' ויקח לו חרס ' ( ב , ח ) , ובי כתיב ' איכה נחשבו לנבלי חרש ' ( ד , ב ) " , וכן : " באיוב כתיב ' אש אלוהים נפלה מן השמים ' ( א , טז ) , ובי כתיב ' ממרום שלח אש ' ( א , יג ) " . להשוואת איוב לירושלים ראו גם לעיל , עמוד . 95
|
|