|
|
עמוד:122
פירוש חלק ראשון / פסוקים א - יח סבלו הנורא של המקונן מיד האלוהים פרק ג פסוקים א - ג פסוק א : א ֲני הגבר ראָה עני בשבט עברתוֹ : פסוק ב : אוֹתי נהג וילך חשך ולא אוֹר : פסוק ג : אַך בי יש ֻב יה ֲפך ידוֹ כל היּוֹם : פסוק א : פתיחת הקינה במילים " אני הגבר ראה עוני " מעידה על תוכנה : המקונן שם את עצמו ואת סבלו במרכז . " ראה " אינו מכוון לראייה בעיניים ; הראייה היא החזק והחשוב שבחושים , ולפיכך גם החוויה , ההתנסות , מיוצגת בראייה , וראו עוד : " את הכל ראיתי ( = בכול התנסיתי ) בימי הבלי " ( קהלת ז , טו ) . אפשר גם שרא "ה כאן בא במשמעות של רו " ה , וראו לדוגמא התקבולת " מעמל נפשו יראה / ישבע בדעתו " ( ישעיה נג , יא ) . בדרך כלל אלוהים הוא שרואה את עוניים - סבלם של בני האדם , היינו מרחם עליהם , כגון : " ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים " ( שמות ג , ז ) , אך בפסוקנו המקונן הוא שמרחם על עצמו , על מר גורלו . ניקודה של המילה " ע ֳני " היא בצורת הנסמך ( צורת הנפרד היא " עני " ) , ולפיכך מעיר ר ' אברהם אבן עזרא כי חסר כאן הסומך : " חסר המקום - השבי או הגלות " . בפסוק זה ובכל הבאים אחריו , עד פסוק יז ועד בכלל , נסתרת זהותו של מי שגורם לסבל . בפסוקנו הוא נרמז רק בכינוי הנסתר " בשבט עברתו " . הסתרת הזהות מעוררת סקרנות ומתח , אשר יבואו על סיפוקם רק בפסוק יח . " שבט " הוא מקל להלקאה , לענישה , ו " עברה " היא זעם : " בעברת ה ' צבאות וביום חרון אפו " ( ישעיה יג , יג ) , והשוו עוד הצירוף " שבט אפי " ככינוי למלכות אשור [ שם י , ה ) . בצירוף " שבט עברה " - היינו מקל להעניש בו בזעם - יש גם משחק מילים על שבט הרועה שהצאן עובר תחתיו : " וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה '" ( ויקרא כז , לב ) . פסוק ב : מפסוק ב ואילך נושא הפסוקים הוא האלוהים , שאינו נזכר , כאמור , בשמו . המקונן שב ומתמקד בו עצמו , במר גורלו , בהציגו בראש הפסוק את עצמו , את המושא הישיר לפועלו של האלוהים : " אותי " . השבט שנזכר בפסוק הקודם הוא , כאמור , גם הכלי שבאמצעותו נוהג הרועה את צאנו , וראו על השימוש בשורש נה " ג בהקשר כזה : " רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף " ( תהילים פ , ב ) . בדרך כלל מנהיג האלוהים את עמו בדרך טובה , אך מצאנו גם נהיגה והולכה על ידי אלוהים שסופה מר , וזאת בדברי הקללה : " יולך ה ' אותך ואת מלכך ... אל גוי אשר לא ידעת ... והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר ינהגך ה ' שמה " ( דברים כח , לו - לז ) , ונראה שלזאת כיוון פסוקנו . בדרך כלל מסתיימת הליכה בחושך ביציאה אל האור , בראייתו , עם בוא הישועה : " העם ההולכים בחושך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמוות אור נגה עליהם " ( ישעיה ט , א ) , אך פסוקנו מדגיש את העדר התקוה , " חושך ולא אור " , במעין תקבולת ניגודית , על דרך " בתולה ואיש לא ידעה " ( בראשית כד , טז ) , או " עקרה לא ילדה " ( ישעיה נד , א ) . וראו עוד : " למה זה לכם יום ה ' הוא חושך ולא אור " ( עמוס ה , יח ) .
|
|