|
|
עמוד:158
פרק ג פסוקים נה - נז פסוק נה : קראתי שמך ה ' מבּוֹר תחתיּוֹת : פסוק נו : קוֹלי שמעת אַל תעלם אָזנך לרוחתי לשועתי : פסוק נז : קרבת ביוֹם אקראך אָמרת אַל תירא : פסוק נה : המקונן קורא בשמו של האלוהים , היינו קורא אליו , מתפלל ( וכך במפורש התרגום הארמי : " צליתי " ) " מבור תחתיות " ( וראו פסוק נג לעיל : " צמתו בבור חיי " ) , כיוון שסכנת מוות מרחפת עליו . על " בור תחתיות " ככינוי לשאול ראו : " במתים חופשי כמו חללים שוכבי קבר ... שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות " ( תהילים פח , ו - ז ) . ברגע זה של תהומות הייאוש , כאשר אויביו של המקונן הביאוהו עד עברי פי פחת , הוא פונה לעזרת ה ' , ובו ברגע מתעוררת בו התקוה להיפוך מצבו לטובה , כאמור בפסוק הבא . פסוק נו : כשאומר המקונן " קולי שמעת " אין הוא מכוון כאן ובפסוקים הבאים אל העבר אלא אל ההווה . בלשון העבר שבפיו מובעת משאלה ומתחזקת בו התחושה שהנה , עוד מעט קט , וה ' אכן יענהו . הוא מאמין שה ' כבר שמע את קולו , אך מבקש לוודא שה ' לא יפנה לו עורף ולא יתעלם מקריאתו . בחלקה הראשון של הקינה היה למקונן ניסיון מר ; ה ' , כדבריו , " שתם תפילתי " ( פסוק ח ) , ודומה היה גורלם של הרבים גם בחלקה השלישי : " סכותה בענן לך מעבור תפילה " ( פסוק מד ) . לפיכך לא יפלא כי עתה הוא מפציר באלוהיו " אל תעלם אזנך " . " אל תעלם " הוא כמו " אל תתעלם " , אל תעמיד פנים כאילו אינך שומע , והשוו התקבולת : " האזינה אלוהים תפילתי / ואל תתעלם מתחינתי " ( תהילים נה , ב ) . חלקו השני של הפסוק הוא משפט חסר ולצורך הבנתו יש להשלים בו פועל : " אזנך ( הט ) לרווחתי " . הטיית האוזן היא הקשבה , האזנה . אפשר ש " רווחה " כאן היא מילה הקשורה אל " רוח " , פליטת אוויר , מעין אנחה . והשוו : " וירא פרעה כי היתה רווחה והכבד את לבו " ( שמות ח , יא ) , וגם שם ניתן לפרש את המילה כאנחה , אלא שכאן זו אנחה שיש עמה תחושת הקלה . נראה כי " שוועתי " ( היינו : זעקתי ) היא הערה משנית , פירוש למילה הסתומה " רווחתי " . ראו הפועל שו "ע בפסוק ח לעיל : " גם כי אזעק ואשווע " , והפירוש שם . תרגום השבעים והתרגום הסורי ממירים את תיבת " לשוועתי " ב " לישועתי " . התרגום הארמי מבין את שני חלקי הפסוק אחרת ואומר ( בתרגום חוזר לעברית ) : " את תפילתי קיבלת בזמן ההוא , ועתה אל תכסה את אזנך מלקבל את תפילתי לרווחתי בזכות תפילתי " . הרישא לפי התרגום עוסק אפוא באירועי עבר , אף שלא צוין מה הם . פסוק נז : לעיל קרא המקונן לאלוהים " קראתי שמך " ( פסוק נה ) , וכבר הוא נענה , לכאורה , בו ביום . השוו : " ביום קראתי ותענני " ( תהילים קלח , ג ) . המקונן חש בקירבת ה ' אליו , והשוו לתפילה המבקשת על קירבה שכזו : " קרבה אל נפשי גאלה " ( שם סט , יט ) . המתפלל גם הולך ובוטח בהיענות ה ' לתפילתו , וכבר הוא שומע את קולו : " אל תירא " , צירוף רווח בפי ה ' כביטוי לעזרתו ולתמיכתו .
|
|