|
|
עמוד:148
חלק שלישי / פסוקים מ - מח ציבור הסובלים מיד ה ' מבקש לשוב אליו פרק ג פסוקים מ - מב פסוק מ : נחפש ׂה דרכינוּ ונחקרה ונשׁוּבה עד ה ' : פסוק מא : נש ׂא לבבנוּ אל כפים אל אל בשמים : פסוק מב : נחנוּ פשענוּ וּמרינוּ אַתה לא סלחת : פסוק מ : המקונן הבין כי חטאיו הם שגרמו לסבלו , שכן האלוהים מעניש אותו על עוונותיו . הוא גם יודע שאלוהים נחן במידות החסד והרחמים . כיוון שציבור שומעיו , הנמקים בסבלם , בצרתם הלאומית , מבקשים עתה לחזור בתשובה , הוא מבליע בדבריו את התקוה כי אפשר שתשובתם תעורר את סליחת ה ' ורחמיו . " נחפשה דרכינו " פירושו : נבחן את דרכינו ( השוו משלי כ , כז : " נר ה ' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן " ) , נחקור אותן , ואומר ר ' יוסף קרא ( נוסח ב ) כי האדם יבקש לדעת " באיזה עוון יסורין באו עליי " . הכרת חטאם והכרה בחטאם תאפשרנה להם לחדול ממנו ולשוב עד ה ' , וראו לדוגמא על השימוש בשורש שו "ב בצירוף מילית " עד " : " בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ... ושבת עד ה ' אלוהיך ושמעת בקולו " ( דברים ד , ל ) , וכן : " שובה ישראל עד ה ' אלוהיך כי כשלת בעוונך " ( הושע יד , ב ) . פסוק מא : הציבור החוזר בתשובה הבין כי ה ' התיר לאויביהם מרצונו ( " מלבו " [ פסוק לג ]) , לגרום לסבלותיהם , וכעת הוא נושא את לבו אל האלוהים שבשמים ; לב אל מול לב . " אל כפיים " פירושו כמו " על כפיים " , שכן חילופי אל - על רווחים במקרא , ותרגום השבעים אכן גורס כאן " על " . נשיאת כפיים , הרמתן , היא תנועה המלווה את התפילה , כגון : " שפתיי ישבחונך כן אברכך בחיי בשמך אשא כפיי " ( תהילים סג , ד - ה ) , והשוו הפירוש על א , יז . הרצון להתקרבות אל האל המרוחק שבשמים הוא המתבטא בנשיאת כפיו של האדם כלפי מעלה , וכך הוא מתקרב , ולו במעט , אל אלוהיו . בתלמוד נמצאת תפיסה דומה לזו של פסוקנו , שאין להסתפק בנשיאת כפיים , במה שנראה כמצוות אנשים מלומדה , ועל כן יש לשאת על הכפיים את הלב , להרימו לקראת האלוהים : " אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו " ( תענית נח ע " א ) . כביטוי לאותו רעיון היו פרשנים שהציעו לגרוס בפסוקנו " נשא לבבנו ואל כפינו " , היינו לא בזכות הכפיים המושטות אל האלוהים הוא ישמע את קולנו אלא בזכות לבבנו . פירוש נאה הוא , אף שאיננו מחויב . התרגום הארמי מבין אחרת את הרישא של הפסוק ואומר ( בתרגום חוזר לעברית ) : " נזכך את לבנו ונשליך חמס וגזל מכפינו ונשוב אל האלוהים שמקום שכינתו בשמי מרום " . פסוק מב : כעת מודה הקהל בגלוי בחטאו : " נחנו פשענו ומרינו " . הצורה הנדירה " נחנו " , שכמוה כ " אנחנו " ( בראשית מב , יא ; שמות טז , ז ומעט מקרים נוספים ] נדרשת , כמובן , מן המבנה הספרותי התובע את פתיחת הפסוק באות נו " ן . הציבור מודה כי מרד בה ' . זו משמעותם היסודית של השורשים פש " ע ( " ויפשע מלך מואב במלך ישראל"
|
|