|
|
עמוד:139
פסוק כז : עתה מגלה המקונן שיש גם פן חיובי - חינוכי בסבל . השימוש בכינוי " גבר " מתקשר אל פסוק א של הקינה : " אני הגבר ראה עוני " . עתה הוא מבין מה שנשגב היה מבינתו בחלקה הראשון של הקינה . נשיאת העול היא עונש על חטא ( ראו א , יד והפירוש שם ) , ומי שיבין בימי חלדו , היינו בנעוריו , שהוא סובל בשל חטאיו , ינהג כהלכה בבגרותו . אין מקום אפוא לגרוס ( כחלק מעדי הנוסח ) " מנעוריו " , כאילו יפה לאדם שיסבול לאורך כל ימי חייו . התרגום הארמי מבין את הפסוק באופן שונה ואומר ( בתרגום חוזר לעברית ) : טוב לגבר שיחנך את עצמו לשאת את עול המצוות בילדותו . תקוותנו תנועת התחייה הלאומית עוררה את נפתלי הרץ אימבר ( – 1856 1909 ) לחבר את שירו " תקוותנו " , ששני בתיו הראשונים , בשינוי סדרם ומעט בלשונם , היו לשירו " התקוה " , שנעשה מאז הקונגרס הציוני הי " ח ( 1933 ) להמנונה הרשמי של התנועה הציונית ולאחר מכן להמנון מדינת ישראל . וכך פותח השיר " תקוותנו " : " עוד לא אבדה תקוותנו / התקוה הנושנה / משוב לארץ אבותינו / לעיר בה דוד חנה ( = ירושלים ) // כל עוד בלבב פנימה / נפש יהודי הומייה / ולפאתי מזרח קדימה / עינו לציון צופייה " . בהמשך השיר ניתן ביטוי לאווירת הנכאים שבמגילת איכה כמה וכמה פעמים , כגון בבית הרביעי , " עלי חורבן מקדשנו עין אחת דומעת " , או בבית השישי : " ובין חורבות ירושלים / עוד בת ציון בוכייה " . במיוחד בולט הדבר בבית השביעי : " כל עוד שמה דמעות טהורות / מעין עמי נוזלות / לבכות לציון בראש אשמורות / יקום בחצי הלילות " , והשוו ב , יט לעיל . כל עוד הומה נפשו של היהודי ונמשכת הצפייה למזרח ( " קדימה " ) , כל עוד נמשך המנהג לבכות על החורבן , אזי יש לקוות ולצפות לתשועה , וכדברי הבית האחרון , התשיעי : " כי רק עם אחרון היהודי / גם אחרית תקוותינו " . מגילת איכה בנאומה של יהודית הספר החיצוני , ספר יהודית , מספר אודות יהודית , צדקת ויפת תואר , ואודות פעולתה בשעה שהאויב האשורי צר על בתוליה עירה וביקש להשמידה . הספר נכתב בימי הבית השני ( בין ביוונית ובין בעברית ) , ועובד במהלך הזמנים באורח חופשי ואף זכה להיכלל בכמה גירסאות באוספים של חיבורי מדרש למיניהם . והנה , בין השאר מסופר בספר זה , כי כאשר שמעה יהודית שזקני עירה מבקשים להמתין חמישה ימים לישועת ה ' , ואם זו לא תגיע - להיכנע בלא קרב לאויב , היא נזפה בהם על החלטה זו . ואלה הם דבריה על פי תרגום - עיבוד ימי בינימי של הספר ( "מעשה יהודית " , בתוך : אוצר מדרשים , עמ ' : ( 206 " מה זה הדבר אשר חשב עוזיהו ( = ראש העיר ) לעשות למסור את העיר ביד האויב , אם לא תבוא ישועתנו תוך חמישה ימים ?! ומי אתם כי ניסיתם את ה ' ?! לא זו הדרך לקבל חסד המקום ברוך הוא ... האפס לנצח חסדו כי שמתם גבול לחסדיו ולרחמיו ? ... כי חסדי ה ' לא תמו ולא כלו רחמיו ( לעיל , פסוק כב [ וראו שם לגבי גירסת " תמו " ]) , טוב ויחיל ודומם לתשועת ה ' ( פסוק כו ) " וכן הלאה . יהודית מאמצת אפוא את הצעתו של בעל הקינה לדרך החיים הראויה . נוסח ראשוני של " התקוה " , בכתב ידו של המחבר , נפתלי הרץ אימבר ( . ( 1908
|
|