|
|
עמוד:136
פרק ג פסוקים כב - כד פסוק כב : חסדי ה׳ כי לא תמנוּ כי לא כלוּ רחמיו : פסוק כג : חדשים לבקרים רבה אמוּנתך : פסוק כד : חלקי ה ' אָמרה נפשי על כן אוֹחיל לוֹ : פסוק כב : למרות תחושת המקונן כי ה ' רדף אותו ונתאכזר אליו , הוא מבין ומקוה כי יתכן שבכל זאת יזכה בחסדי ה ' , בטובות שהוא יכול להשפיע עליו ( לצירוף " חסדי ה '" ראו לדוגמא ישעיה סג , ז ) . את התיבה " תמנו " ניתן לכאורה להבין בשתי דרכים . האחת - כפועל בגוף ראשון רבים , היינו שלא תמנו , לא נעלמנו מעל פני האדמה , וכך מפרש ר ' יוסף קרא ( נוסח ב ) : " שלא תמנו - שלא כלינו ביד האומות " , והשוו : " האם תמנו לגווע " ( במדבר יז , כח ) . אך פירוש זה אינו נראה , שהרי הן בחלק הראשון של הקינה והן בחלקה השני מדבר המקונן בלשון יחיד . לפיכך יש להבין " תמנו " כ " תמו " , כלומר נסתיימו , כשהנושא הוא " חסדי ה '" , והאות נו " ן באה במילה זו כתחליף לדגש , כמו " מעוזניה " ( ישעיה כג , יא ) , היינו " מעוזיה" ( = מבצריה ) , וכך הבינו כמה מן התרגומים העתיקים ( כגון התרגום הסורי ) וכן רש " י ור ' אברהם אבן עזרא . בעל מדרש לקח טוב לפסוק מבהיר דעה זו על יסוד התקבולת שבפסוק : " כי לא תמנו - הנו " ן טפילה , וראיה כי אמר למטה ( = בהמשך הפסוק ) ' כי לא כלו רחמיו '" . לצירוף " חסד ורחמים " ראו לדוגמא " המעטרכי חסד ורחמים " ( תהילים קג , ד וראו עוד ישעיה נד , ז - ח ) . פסוק כג : " חסדי ה '" ו " רחמיו " ( הנזכרים בפסוק הקודם ) הם הנושא של " חדשים לבקרים " , וכפי שמבאר רש " י : " מתחדשים הם חסדיך מיום ליום " , אך התרגום הארמי סבור כי נושא המשפט הם ניסיו של האלוהים , המתחדשים בכל יום . לפועל חד " ש משמעות של החזרת מה שכבר היה , כגון " חדש ימינו כקדם " ( להלן ה , כא [ וראו בפירוש שם ]) . החסדים חוזרים אפוא מדי בוקר בבוקרו , ובעצם לעולם אינם חדלים . המסקנה משפעת החסדים היא כי " רבה " - היינו גדולה ( כגון במדבר יא , לג ) - היא " אמונתך " , ואין אמונה בהקשר זה אלא חסד , וראו התקבולת : " היסופר בקבר חסדך / אמונתך באבדון " ( תהילים פח , יב ) , וכן : " להגיד בבקר חסדך / ואמונתך בלילות " ( שם צב , ג ) , ומי שפנה ישירות לאלוהים וביקש : " זכור עוניי ומרודי " ( פסוק יט ) אומר לו עתה " רבה אמונתך " , כי הוא בוטח בחסד האלוהים הממשמש ובא להציל אותו מעוניו ומסבלותיו . פסוק כד : המקונן חש עתה קרבה רבה לאלוהים . ה ' הוא חלקו ( ראו תהילים טז , ה : " ה ' מנת חלקי וכוסי " ) , היינו נחלתו , וכל הטוב השופע מן האלוהים נופל בגורלו של האדם . משמעות זו של " חלק " עולה גם מן הצירוף " חלק ונחלה " ( בראשית לא , יד ) , או מן התקבולת " אין לנו חלק בדוד / ולא נחלה לנו בבן ישי " [ שמואל - ב כ , א ] - והוא הדין בקביעה שה ' הוא גם חלקם - נחלתם של הלוויים , כדברי ה ' לאהרן : " אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל " ( במדבר יח , כ ) .
|
|