|
|
עמוד:120
מבוא הקינה השלישית , שאינה נפתחת כקינות האלפביתיות האחרות ( פרקים א , ב ו - ד ) במילה " איכה " , שונה באופיה משאר הקינות . אין בה רמז ברור לכיבוש הבבלי ולחורבן ירושלים ; אדרבא , רוב בניינה ומניינה הוא קינת היחיד על מר גורלו וסבלו מיד אלוהים ואדם . רק בפסוקים מ - מח ( הפותחים באותיות נו " ן - סמ " ך ופ " ה ) עוברת הקינה לדבר בלשון רבים ועוסקת בצרת הציבור , בצרה לאומית : " סכותה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת " ( פסוק מג ); " סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים " ( פסוק מה ) . זאת ועוד : כמה מלשונותיהם של פסוקים מ - מח כופלים לדברים הבאים במקומות אחרים במגילה : פסוק מו ( " פצו עלינו פיהם כל אויבינו " ) חוזר על ב , טז ( " פצו עלייך פיהם כל אויבייך " ) , וסופו של הפסוק הנועל את החלק שעניינו בקינת הציבור , פסוק מח , הוא במילים : " על שבר בת עמי " - והיא חזרה על מילים שכבר פגשנו בקינה השנייה , " נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קריה " ( ב , יא ) . הפסוקים מ - מח הם אפוא ההצדקה לשילובה של הקינה השלישית במגילת החורבן הלאומי . הקינה מתחלקת לארבעה חלקים : ( א ) סבלו הנורא של המקונן מיד אלוהים ( פסוקים א - יח ) . בפסוקים א - יז נסתרת זהותו של מי שפוגע ומתאנה למקונן ואף רודף אותו עד חורמה . החידה מתפענחת , וזאת רק ברמז בלבד , בפסוק יח : " ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה '" . ( ב ) המקונן מודע לחסדי ה ' ומיחל להם ( פסוקים יט - לט ) . כיוון שבפסוק יח הזכיר המקונן את אלוהיו , חל מהפך בנפשו וכעת הוא מתפלל אליו ומציג הן את הדרך שבה נוהג ה ' בבריותיו והן את הדרך שראוי לאדם לדבוק בה . בסיום חלק זה של הקינה עונה המקונן על תמיהה נוספת : כעת הוא מבין כי הייסורים שבאו עליו הם עונש על חטאיו : " מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו " ( פסוק לט ) . ( ג ) ציבור הסובלים מיד ה ' מבקש לשוב אליו ( פסוקים מ - מח ) . המקונן משמיע דבריו בקהל רב , בקרב עם ועדה , וכאשר שומעיו למדים ממנו כי מקור סבלם הוא בחטאם , הם פוצחים בנאום של חזרה בתשובה , המשולב בקינה על צרתם הלאומית - יחס העמים כלפיהם . בחלק זה של הקינה מודים הרבים בחטאיהם : " נחנו פשענו ומרינו " ( פסוק מב ) , וכך , בביטויו של צידוק הדין , מתקשר חלק זה אל קודמו . ( ד ) סבלו של המקונן מיד אויביו וציפייתו שה ' ינקום בהם ( פסוקים מט - סו ) . הפסוקים האחרונים של החלק השלישי - " פצו עלינו פיהם כל אויבינו / פחד ופחת היה לנו השאת והשבר / פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי " - עוברים מלשון רבים ללשון יחיד . השורה השלישית היא אפוא תשובת המקונן לציבור , כשהוא מבטא בה את הזדהותו עם סבלם . והנה במילים " עיני נגרה ולא תדמה " ( פסוק מט ) נפתח החלק הרביעי של הקינה , שבו שב המקונן לדבר על סבלו האישי , וכך מתהדק הקשר בין שני חלקים אלו של הקינה . ארבעת חלקי הקינה יוצרים מבנה קונצנטרי , מעגל בתוך מעגל : בחלקים הראשון והרביעי מסופר על מה שעוללו למקונן אלוהים ( חלק א ) ואויביו ( חלק ד ) . ישנן מטאפורות המשותפות לשני חלקים אלו והן אף מופיעות בהם בסדר זהה : מטאפורות מעולם הצייד ( פסוקים יב - יג ; נב ) , המאסר ( פסוקים ה - ז ; נג - נה ) והלעג שהוא נחלת המקונן ( פסוקים יד ; סא - סג ) . בחלקים השני והשלישי מודים בחטאם הדוברים - היחיד ( בחלק ב ) והרבים ( בחלק ג ) - ומצדיקים את ה ' . כמו בשתי הקינות הראשונות , גם בשלישית מוקדשות שלוש שורות לכל אות מאותיות הא " ב , אלא שבקינה זו פותחת כל שורה ושורה מן השלוש באותה אות . בניגוד לשתי הקינות הראשונות , בקינה השלישית נמנית כל שורה כפסוק נפרד . ברבות מן השלשות חוזרת המילה הפותחת פעמיים ואף שלוש , כגון : " גדר " ( פסוקים ז , ט ) , " טוב " ( פסוקים כה - כז ) , " סכותה" ( פסוקים מג - מד ) , " עיני " ( פסוקים מט , נא ) , ועוד כיוצא בזה , ובמידת מה גם : " דרכי " ( פסוק יא ) ו " דרך " ( פסוק יב ) או " זכר" הקינה השלישית
|
|