|
|
עמוד:116
פרק ב פסוק כא שכבוּ לאָרץחוּצוֹת נער וזקן בתוּלתי וּבחוּרי נפלוּ בחרב הרגתביוֹם אַפך טבחתלאחמלת : מלשון שאלה עוברת ירושלים ללשון חיווי . בפסוקים ט - י סקר המקונן את היסודות השונים שבאוכלוסיית ירושלים ( מלך , שרים , נביאים , זקנים ובתולות ) , וכאן מונה גם ירושלים את המגזרים השונים שבתוכה , אך היא שמה את הדגש על מותם - הריגתם . העיר מדברת ב " נער וזקן " ש " שכבו לארץ חוצות " ( השוו האמור על הפעוטות בפסוק יט : " העטופים ברעב בראש כל חוצות " ) , וכך היא מעמידה מריזמוס הבא להצביע על הרוגים רבים , כמו " מנער ועד זקן " ( כגון בראשית יט , ד ועוד ) . התרגום הארמי המבקש להחריף את התמונה מוסיף עוד ואומר , כי הנערים והזקנים רגילים היו לשכב על כרים של צמר ועל מיטות עשויות משנהב , וכעת מה היה גורלם ! לאחר מכן , בשורה השנייה , מזכירה ירושלים את נפילתם בחרב של בני גיל הביניים , הצעירים , החזקים , בתולות ובחורים ( ראו א , יח : " בתולותיי ובחוריי הלכו בשבי " ) , ולאלה כנראה היא מגלה חיבה מיוחדת ולפיכך מציינת מפורשות את זיקתם - שייכותם אליה . עד כה התאפקה ירושלים וציינה את מות יקיריה , כאילו אסון זה נתרחש מעצמו : " שכבו ... נפלו בחרב " , ועתה היא פונה בהאשמה בוטה ונועזת עד מאוד כלפי ה ' וזאת בשורה של פעלים בגוף שני : " הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת " . ל " הרגת " השוו אל דברי המקונן בחלק הראשון של הקינה : " ויהרוג כל מחמדי עין " ( פסוק ד ) , ולצירוף " ביום אפך " השוו : " ביום אפו " ( פסוק א ) . " טבחת " פירושו שחטת , פועל המשמש בדרך כלל לשחיטתן של בהמות . כך רומזת ירושלים כי ה ' התייחס לתושביה בלא רחמים , כאל בעלי חיים , אך מצינו טבח גם בבני אדם , כאשר הכוונה לציין את האכזריות שבמעשה . כך בקינה על גורל ישראל : " כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה " ( תהילים מד , כג ) , או בביטויים שעניינם בנקמה , כגון " זבח לה ' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום " ( ישעיה לד , ו ) . ירושלים מציינת את אכזריותו של אלוהים גם במילים " לא חמלת " , וראו לעיל את דברי המקונן בראשית הקינה : " בילע אדוני ולא חמל את כל נאות יעקב " ( פסוק ב ) , וכך הוא בדבריו על מעשה האל בירושלים : " הרס ולא חמל " ( פסוק יז ) , אך העיר מעבירה ביטוי זה מתיאור ההרס לתיאור האכזריות שבהרג , שהוא נורא מן ההרס . מטבח ומטבח משמעותו הבסיסית של השורש טב " ח במקרא היא שחיטת בהמה לשם אכילתה , כגון דברי יוסף המורה לאנשי ביתו : " וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים " ( בראשית מג , טז ) , וכן האמור על החכמה המזמינה אורחים לביתה : " טבחה טבחה מסכה יינה אף
|
|