|
|
עמוד:104
פרק ב פסוק טו ספקוּ עליך כפים כל עברי דרך שרקוּ וינעוּ ראשם על בת ירוּשלים ה ֲזאת העיר שיאמרוּ כלילת יפי משׂוֹשׂ לכל האָרץ : מדבריו על הנביאים שלא מנעו את החורבן ( בפסוק הקודם ) פונה המקונן לספר לירושלים על עדותם של " עוברי דרך " ( ראו א , יב ) אשר צפו בתוצאותיו . הללו " ספקו עלייך כפיים " , היינו היכו כף אל כף , שהיא הראשונה מכמה תגובות לא מילוליות הנזכרות בפסוקנו והמאפינות מצב של תימהון גמור ; השוו לתגובתו של בלק הכעוס והמתוסכל נוכח הברכה שבירך בלעם את ישראל : " ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו " ( במדבר כד , י ) , וראו עוד איוב כז , לג , שם נלווית לספיקת הכפיים גם שריקה , כבפסוקנו : " ישפוק עלימו כפימו וישרוק עליו ממקומו " . גם השריקה היא ביטוי לתימהון , כגון דברי הנביא ירמיהו על ירושלים : " ושמתי את העיר הזאת לשמה ולשרקה כל עובר עליה ישום וישרוק על כל מכותיה " ( יט , ח [ וראו עוד בפירוש לפסוק הבא ]) . תגובה לא מילולית נוספת היא " ויניעו ראשם " , וכאן ניכר כי חל שינוי בעוברי האורח , והריהם מבקשים גם ללעוג לירושלים , כעולה מדברי הנביא אל סנחריב : " בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת ירושלים " ( מלכים - ב יט , כא ) . על הנעת ראש כביטוי ללעג ראו גם : " ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם " ( תהילים קט , כה ) . הנעת ראשם של עוברי האורח עומדת בניגוד בולט אל התנועות שעשו אנשי ירושלים בראשם : " העלו עפר על ראשם ... הורידו לארץ ראשן בתולות ירושלים " ( פסוק י ) . אף שהמקונן פונה בפסוק זה אל ירושלים , הוא עובר בתארו את תגובותיהם של עוברי הדרך אל גוף שלישי ( בדברו " על בת ירושלים " [ הכינוי " הבת ירושלים " כבר נזכר לעיל בפסוק יג ]) . הדברים על ירושלים נאמרים אפוא מנקודת מבטם של עוברי הדרך . שבחי ירושלים של העבר מובעים , כמובן , במילים . אפשר שהתימהון הקיצוני שאחז בעוברי הדרך התפוגג לאחר שביטאו בתנועות גוף את פליאתם ואת לעגם , ועתה הם מסוגלים להביע עצמם במילים , בין שאלה נאמרו בפיהם ובין שרק נהגו בלבם - מילים הנושאות אולי גם שמץ של שמחה לאיד . המילים מעוצבות כשאלה רטורית שראשיתה " הזאת העיר ? " , מעין שאלת הנשים התמהות עם שובה של נעמי לבית לחם לנוכח השינוי שנתחולל בה , " הזאת נעמי ? " ( רות א , יט ) , או כשאלתם המופתעת והלעגנית של דרי השאול על אודות מלך בבל שהגיע אליהם : " הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות ? " ( ישעיה יד , טז ) . ירושלים בעליבותה כה שונה מן העיר שהיתה בעבר : " הזאת העיר שיאמרו ( = שהיו אומרים ) כלילת יופי משוש לכל הארץ ? " בשאלה זו מהדהדים הפסוקים : " מציון מכלל יופי אלוהים הופיע " ( תהילים נ , ב ) , וכן : " יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב " ( שם מח , ג ) . ירושלים היתה " כלילת יופי " , היינו שיופיה היה שלם , ללא פגם , כמוה כצור שהעידה על עצמה " אני כלילת יופי " ( יחזקאל כז , ג ) , והיתה גם " משוש לכל הארץ " , מקור להתרוממות רוח ושמחה לכל יושבי תבל , וזאת כניגוד גמור להווה , להריסותיה שלא הותירו בה אבן על אבן ולאבלה הכבד .
|
|