|
|
עמוד:88
פרק ב פסוק ז זנח א ֲדני מזבחוֹ נאר מקדשׁוֹ הסגיר ביד אוֹיב חוֹמת אַרמנוֹתיה קוֹל נתנוּ בבית ה ' כיוֹם מוֹעד : פעם נוספת נזכר בקינה זו המקדש , שעל המזבח שבו הקריבו קרבנות לה ' יום יום . את המזבח הזה זנח , נטש , האלוהים ובמעשה זה נאר אותו , כלומר חילל אותו , כפי שניתן לראות מן התקבולת : " נארתה ברית עבדך / חיללת לארץ נזרו " ( תהילים פט , מ ) . ה ' שהיה לאויב לעם ישראל ( פסוק ה ) מסייע לאויביו בשר ודם : תחת שיסגיר ביד ישראל את אויביהם , הסגיר ביד אויביהם את " חומות ארמנותיה " . הצירוף " חומות ארמנותיה " בנוי משני איברים , המופיעים גם בתקבולת , כגון : " ושילחתי אש בחומת עזה / ואכלה ארמנותיה " ( עמוס א , ז ) , ונראה ששוב מדלג המקונן מן המקדש אל העיר , וחוזר חלילה . על " ארמון " שמשמעותו מבצר ראו לעיל , עמוד . 84 בסיומו של פסוק ה שמענו את קולות המקוננים בבת יהודה , " תאניה ואניה " , וגם בסיום פסוקנו נשמעים קולות , אך הפעם הם יוצאים מבית המקדש . מן הצירוף " נת " ן קול " אין לדעת אם הקול הוא קול קינה ובכי , כמו " ותישא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא " ( במדבר יד , א ) , או שמא קול שירה , כשירתם של הציפורים : " עליהם עוף השמים ישכון מבין עופאים יתנו קול " ( תהילים קד , יב ) . והנה , המשך הפסוק מגלה כי הקול הוא קולם של האויבים שהרסו את המקדש וטימאוהו , ועתה הם שרים וחוגגים " כיום מועד " , כדרך שהיו שרים וחוגגים במקדש בימי חג , וכותב רש " י : " שהיו [ בני ישראל ] שמחים ומשוררים בתוכו בקול רם , כן נתנו האויבים בחורבנו קול " , או ( כתרגום הארמי ) : " כקולו של עם ישראל המתפלל בתוכו ביום הפסח " . בפסוק ו נאמר כי " שיכח ה ' בציון מועד ושבת " , והנה הריק נמלא בשירת האויבים כב " יום מועד " ( על מועד ראו עוד לעיל א , ד ) . מזבח המזבח הוא מבנה שנועד בעיקר לשם הקרבת קרבנות ( מן הצומח ומן החי ) . התורה מציירת כבר את אבות האומה כמי שבנו מזבחות , במקומות שלימים היו לערי מקדש : שכם , בית אל , חברון , באר שבע וכן " על אחד ההרים " ב " ארץ המוריה " ( בראשית כב , ב ) , הוא מקום המקדש בירושלים מאז ימי דוד ושלמה . יש מן המזבחות שנבנו מאדמה ( שמות כ , כד ) ואחרים מאבנים ( שם , פסוק כה ) , ויש והסלע הטבעי שימש כמזבח , כמו בסיפור על מנוח , אביו של שמשון , הזובח לה ' על הצור ( שופטים יג , יט ) . המזבחות במקדשים היו מבנים של קבע , ובהם גם מזבחות מהודרים , כגון מזבח הנחושת שבחצר המשכן ( שמות כז , א - ח ) והמזבח במקדש שלמה שהיה אף הוא עשוי נחושת ( מלכים - א ח , סד ) . מזבח הקטורת שבמשכן מצופה היה זהב ( שמות ל , א - ו ) ו " מזבח זהב" נזכר גם בין כלי המקדש שבנה שלמה ( דברי הימים - ב ד , יט ) . יש מזבחות שזכו לשמות : המזבח שהקים יעקב בשכם כונה " אל אלוהי ישראל " ( בראשית לג , כ ) , וזה שהוקם בבית אל כונה " אל בית אל " ( שם לה , ז ) . משה הקים ברפידים מזבח וקרא לו " ה ' ניסי" ( שמות יז , טו ) , ואילו גדעון בנה בעפרה את " ה ' שלום " ( שופטים ו , כד ) .
|
|