|
|
עמוד:87
במגילה להלן : " שאלו לחם פורש אין להם " ( ד , ד ) , והשוו : " הלא פרוס לרעב לחמך " ( ישעיה נח , ז ); " שתם תפילתי " ( להלן ג , ח ) - " וכל הבארות ... סיתמום פלישתים " ( בראשית כו , טו ) . קרבת שני עיצורים אלה באה לידי ביטוי גם במשחקי מילים , כגון האמור על ירושלים החטאה : " שרייך סוררים " ( ישעיה א , כג ) . חילופים כאלו נפוצים גם בספרות שלאחר המקרא , לא פעם אפילו במסגרת אקרוסטיכונים שבהם אתה מצפה לסמ " ך והנה לפניך שי " ן , כגון בקינה " אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים" מאת ר ' אלעזר הקליר , שבו מצוי האקרוסטיכון בכל שורה באות השנייה של המילה השנייה , ושם נאמר בשורת הסמ " ך : " אם תשרפנה שם כל אותן הנפשות כקוצים כסוחים " . שכך ושכח במדרש איכה רבה לפסוק דורש ר ' אבהו את תיבת " שכו " כתיבה העומדת בפני עצמה : " כיוון שגלו ישראל שככה חמתו של הקדוש ברוך הוא " , ובעקבות זאת לא יוסיף עוד להעניש את העם ולייסרו . בהמשך נמצא מדרש נוסף , והפעם על תיבות " שיכח ה ' בציון מועד ושבת " : " אפשר שהקב " ה משכח מועדותיהם ושבתותיהם של ישראל ? אלא מועדותיו ושבתותיו של ירבעם בן נבט שבדא להם ( = המציא מדעתו ) , הלא הוא דכתיב ' בחודש אשר בדא מלבו' ( מלכים - א יב , לג ) " . שתי דרשות אלו מרחיקות לכת כשהן מוצאות בפסוק דווקא דברי עידוד ונחמה , או מסבות את מעשה האלוהים מיהודה אל מלך ישראל החוטא ירבעם , אך דומה שהן ניסיון נוסף למצוא נצנוצי אור חיוביים בחשכת האסונות המתוארים במגילה . נאצה המנאץ הריהו בז לדברים , מואס בהם ודוחה אותם . כך , למשל , דברי הנער הפותה האומר : " איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי" ( משלי ה , יב ) . ובמקביל צר לה לחכמה על כך שאין שומעים לדבריה : " לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי " ( שם א , ל ) . גם בתיאור יחסי אדם ואלוהים עשוי לבוא הפועל נא " ץ . עם ישראל דוחה את תורתו של ה ' , " כי מאסו את תורת ה ' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל ניאצו " ( ישעיה ה , כד ) , ואף את ה ' עצמו הם מנאצים , כדבריו למשה בסיפור המרגלים : " עד אנה ינאצוני העם הזה " ( במדבר יד , יא ) . וכשם שהעם מנאץ את אלוהיו , הוא מנאץ ודוחה אותם : " וינאץ מכעס בניו ובנותיו " ( דברים לב , יט ) . גם אויבי ישראל מנאצים - מחרפים את ה ' , כפי שעולה מן התקבולת : " זכור זאת אויב חרף ה ' / ועם נבל ניאצו שמך " ( תהילים עד , יח ) . והוא הדין בדברים ששולח חזקיהו אל ישעיהו בעקבות דברי רבשקה : " יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה ... אולי ישמע ה ' אלוהיך את דברי רבשקה אשר שלחו מלך אשור אדוניו לחרף אלוהים חי" ( ישעיה לז , ג - ד ) . השורש נא " ץ משמש באותה משמעות גם בספרות חכמים , ובין השאר הוא נזכר בסיפור כניסתו של טיטוס לבית קודשי הקודשים , כאשר " התחיל מחרף ומגדף ומנאץ ומרקק כלפי מעלה " ( אבות דרבי נתן , נו " ב , ז ) . וראו עוד על מעשיו של טיטוס במקדש לעיל , עמוד . 49 בלשוננו משמש הצירוף " כתובות נאצה " לרישומים על קיר ( גראפיטי ) או לכרוזים הנתלים בראש חוצות אשר מטרתם להצביע על מה שכותביהם רואים כדבר ראוי לגינוי או כדי להשמיץ ולבזות יריבים , תופעה הנפוצה במיוחד בעולם החרדי , שם מכונים כרוזים אלו בשם פשקווילים . המילה " פשקוויל " התגלגלה ליידיש ככל הנראה מן האיטלקית , על שם כיכר ברומא שבה נמצא פסל שעליו נהג אדם ששמו פאסקווינו , בן המאה השש - עשרה , להדביק כתובות סטיריות כנגד השליטים והכנסייה . צילום של סוכת שמירה בשדות המושבה גבעת עדה בעונת הבציר , . 1944 שם הצלם אינו ידוע .
|
|