|
|
עמוד:86
פרק ב פסוק ו ויחמס כגן ש ֻ ׂ כּוֹ שחת מעדוֹ שכחה׳ בציּוֹן מוֹעד ושבת וינאַץ בזעם אַפּוֹ מלךוכהן : בסערת רוחו כי רבה נע המקונן רצוא ושוב בין המקדש , העיר ואנשיה , המלך ושריו , ועתה הוא חוזר אל מראות הרס המקדש . פירוש " ויחמוס " הוא חילל , טימא , וראו התקבולת בדברי צפניה : " כהניה חיללו קודש / חמסו תורה" ( ג , ד ) , ואילו " שוכו " ( בחילופי שי " ן - סמ " ך ) היינו סוכתו , הוא מקדשו של האלוהים , כמו בדברי המזמור : " שבתי בבית ה ' ... כי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו " ( תהילים כז , ד - ה ) , וכן : " ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון " ( שם עו , ג ) . מטאפורת הסוכה מתאימה היטב לתמונת הרס , כיוון שהסוכה היא מבנה זמני הניצב בכרם רק בעונת הבציר ( והשוו ישעיה א , ח : " ונותרה בת ציון כסוכה בכרם כמלונה במקשה " ) . עם זאת לא ברור דימוי הסוכה המחוללת ל " גן " , והרי אין מטמאים גן . גם אם נפרש חמ " ס במשמעות של חש " ף ( כמו : " ברוב עוונך נגלו שולייך נחמסו עקבייך " [ ירמיה יג , כב ]) , יוותר הקושי בעינו , שהרי אין חושפים לא גן ולא סוכה , ועל כן אפשר שיש לגרוס כאן " וירמוס " במקום " ויחמוס " , וראו תמונה של רמיסת כרם על ידי ה ' , שהיא משל על החרבת המקדש : " הסר משוכתו והיה לבער פרוץ גדרו והיה למרמס " ( ישעיה ה , ה ) . על רמיסת חצרות המקדש ברגלי העם ראו גם : " כי תבואו לראות פניי מי ביקש זאת מידכם רמוס חצריי " ( שם א , יב ) . לשון אחרת להריסת כרם היא שח " ת : " רועים רבים שיחתו כרמי ... נתנו את חלקת חמדתי למדבר שממה " ( ירמיה יב , י ) , ושח " ת הוא אכן הפועל הבא בפסוקנו : " שיחת מועדו " , הוא מקדשו ( ראו גם א , ד ובפירוש שם ) . השחתת המקדש גררה אחריה את הפסקת הפולחן : " שיכח ה ' בציון מועד ושבת " , ובפסוק אפוא באים שני מובנים לתיבה " מועד " - הן מקום ההיוועדות , המקדש , והן יום חג : " חודשה ושבתה וכל מועדה" ( הושע ב , יג ) . ה ' ש " לא זכר הדום רגליו " ( פסוק א ) משכח עכשיו , מבטל ומסיר מן התודעה , את הפולחן שנהג במקדש , כי מקדש אין . " וינאץ " שבסיום הפסוק פירושו בז , זלזל , דחה , כמו " אוויל ינאץ מוסר אביו " ( משלי טו , ה ) , ומבקש המקונן לומר כי ה ' בז ודחה בזעם אפו את המלך והכהן , וכבר הזכירה הקינה חילול ממלכה ושרים ( לעיל , פסוק ב ) . ותנו דעתכם לצירוף " זעם אפו " : הנסמך הוא עוד ביטוי ממונחי הכעס שבקינה , והסומך " אפו" כבר הופיע בפסוקים א ו - ג . חילופי שי " ן וסמ "ך קרבת העיצורים שי " ן ( שמאלית ) וסמ " ך בהגייתם משתקפת גם בחילופים ביניהם בעת כתיבתם . כך הוא בפסוקנו וכך הוא גם
|
|