|
|
עמוד:84
פרק ב פסוק ה היה א ֲדני כאוֹיב בלע יש ׂראל בלע כל אַרמנוֹתיה שחת מבצריו וירב בבת יהוּדה תא ֲניה וא ֲניה : שוב ושוב מדגיש המקונן כי ה ' היה " כאויב " לישראל , ודומה שכאן הכ " ף אינה כ " ף הדמיון ( אף שכך נאמר במדרש איכה רבה ) אלא כ " ף החיזוק : ה ' הוא אויב של ממש . פעמיים בפסוק זה חוזר הפועל שהופיע כבר בפסוק השני : " בילע " , כלומר השחית . ושוב נזקק המקונן לתמונות ההרג : " בילע ישראל " , וההרס : " בילע כל ארמנותיה שיחת מבצריו " . בהרס המבצרים דובר כבר לעיל בפסוק ב ( " הרס בעברתו מבצרי בת יהודה " ) , והפעם נוספים עליהם גם הארמונות , שהם בעיקרו כינוי אחר למבצרים . בעוד שכינוי השייכות של המבצרים הוא בזכר ( " מבצריו " של ישראל ) , כינוי השייכות של הארמונות הוא בנקבה ( " ארמנותיה " ) , רמז אל בת יהודה הנזכרת בהמשך הפסוק . לקולות ההרס וההרג מצטרף קולם של המקוננים : " וירב ( היינו : הרבה ) בבת יהודה תאניה ואניה " , ועם יהודה המקונן מוצג כאישה ( השוו פסוק ב לעיל ) , כי הקינה מסורה לא אחת לנשים : " כה אמר ה' צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות ( = בעלות מקצוע שהיו שוכרים את שירותיהן לקונן ) שילחו ותבואנה " ( ירמיה ט , טז ) . לצירוף המילים " תאניה ואניה " השוו ישעיה כט , ב : " והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה " . שורש שתי המילים הוא אנ " ה , שעניינו באבל ( והתרגום הארמי אכן תרגם : " אבילותא ואנינותא " [ = אנינות , גם היא לשון אבל ]) , והשוו : " ואנו הדיגים ואבלו " ( ישעיה יט , ח ) , ובצירוף זה ניתן אף לשמוע קול של בכי ויללה . " בילע " שאיננו לשון השחתה בעל לקח טוב לפסוקנו מתקשה ככל הנראה במשמעות הנוראה של הפסוק , ברעיון שהאלוהים פועל בעוצמה כנגד עמו , והריהו מבין את תיבת " בילע " באופן פחות נורא , ואומר : ' " בילע ישראל' - הבליעם בין האומות " , כלומר האלוהים רק הפיץ אותם בין הגויים אך לא השחיתם . והוא ממשיך ואומר : ' " בילע ישראל ' - אמר ר ' ברכיה משום ( = בשם ) ר ' שמואל בר נחמני : בג ' מקומות נאנסו ישראל ( = נכלאו שלא ברצונם , כאילו נבלעו שם ) , אחד לפנים מנהר סמבטיון , ואחד שירד עליהם הענן והקיפן , ואחד בדפני של אנטוכיא ( = פרוור בעיר בסוריה ) ושלושתן בפסוק אחד ( הוא ישעיה מט , ט , נביא הנחמה ) : ' " לאמור לאסורים צאו ' - אלו שלפנים מנהר סמבטיון , ' לאשר בחושך היגלו ' - אלו שהקיפן הענן , ' על דרכים ירעו ' - אלו שנתונין בדפני של אנטוכיא , שמהן נתפזרו גלויות ישראל " ( יסודה של המסורת בתלמוד הירושלמי , סנהדרין י , ה ) . אלמון רב תפארת כשאנו פוגשים במילה " ארמון " בלשוננו אנו רואים בדמיוננו בנייני פאר ענקיים , בתי מלכים , משהו בסגנון ארמון ורסאי או ארמון בקינגהאם , אך המשמעות הראשונית של ארמון היא דווקא מבצר . כך עולה , למשל , מן התקבולת בפסוק המדבר על קוצים שונים
|
|