|
|
עמוד:79
יעקב , ישראל וגם ישורון השם " יעקב " מצוי במגילת איכה שלוש פעמים , כמספר הופעותיו של השם " ישראל " ( שכולן בפרקנו ) . בלידת התאומים , יעקב ועשו , מקדים עשו לצאת מרחם האם , ונאמר : " ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב " ( בראשית כה , כו ) , ונדרש שמו על שאחז בעקב אחיו ( ניסיון לעכב את לידת האח , למושכו פנימה או לנסות ולצאת לפניו ?) . והנה , אפשר שמדרש שם זה בספר בראשית בא לדחות מדרש שם אחר , מחמיא פחות , שנשתמר בדברי הנביא הושע . הנביא המאשים את העם , צאצאו של יעקב , כי הוא הולך בדרך המרמה , מסביר את שם האב הקדמון : " בבטן עקב את אחיו " ( יב , ד ) , היינו שכבר בבטן רימה את אחיו ( והשוו לדברי עשו , לאחר שיעקב גזל את הברכה שיועדה לו : " הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים" [ בראשית כז , לו ]) . שינוי שמו של יעקב ל " ישראל " על ידי המלאך שעמו נאבק מלווה במדרש שם : " כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל " ( בראשית לב , כט ) , אך יש מי שהבין את השם ישראל מלשון ישר ( חילופי ש - ש שכיחים המה [ וראו להלן , עמוד . [( 163 ניסיון לקבוע לישראל את המשמעות של ישר ולעקור מן הלב את המחשבה שיעקב עוקבן , רמאי , התבטא גם ביצירת השם ישורון . אך כיבושיו של שם זה מעטים הם , והוא מופיע רק בשירות שבספר דברים ( לב , טו ; לג , ה ) ובדברי הנביא ישעיהו : " אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו " ( מד , ב ) . דור שני ושלישי לחורבן בגילוי לב מספר לנו מדרש איכה רבה ( מהדורת בובר ) על התהליך שבו הולך זיכרון היסטורי חי וכואב ומטשטש במהלך הזמן . וכך הוא אומר ( בתרגום לעברית ) : " רבי ( יהודה הנשיא ) היה דורש את ' בילע ה '' בעשרים וארבע דרכים , ור ' יוחנן היה דורש בשישים דרכים " , ונזכור כי רבי הוא אחרון התנאים בעוד שר ' יוחנן המאוחר ממנו הוא כבר אמורא , וחזקה על המקורות שהדורות הולכים ופוחתים , וכיצד זה עדיף ר ' יוחנן על רבי ? וממשיך המדרש : " לא שר ' יוחנן גדול מרבי , אלא רבי , על שהיה סמוך לחורבן בית המקדש , היה נזכר והיה דורש ובוכה ומתנחם וחוזר ובוכה ומתנחם ופוסק , ור ' יוחנן , על ידי שלא היה סמוך לחורבן בית המקדש , היה דורש והולך ולא פוסק " . רבי , יליד שנת 140 לערך , עוד יכול היה לפגוש בזקנים מופלגים שחורבן המקדש ( שלא לדבר על מרד בר כוכבא שאירע סביב שנת 135 ) היה לדידם זיכרון חי , בעוד שר' יוחנן יכול היה רק ללמוד על הדברים מתוך הכתובים ולהתייחס אליהם בפחות רגשנות . דברים דומים אפשר בוודאי לומר על ילידי הדור השני והשלישי לשואה של המאה העשרים . חוק זיכרון השואה והגבורה בשנת 1953 חוקקה כנסת ישראל את " חוק זיכרון השואה והגבורה " והביאה לייסוד " יד ושם " , כמוסד ממלכתי שתפקידו " לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם , נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו , ולהציב שם וזכר להם , לקהילות , לארגונים ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי " . בנאום הצגת החוק בפני הכנסת אמר מי שהיה שר החינוך באותם ימים , הפרופסור בן - ציון דינור , כי " דומה שכל תיאורי החורבן שבקינות הם חיוורים כלפי חורבן איום זה ( = השואה ) , אולי חוץ מן המשפט האחד : ' לא חמל את כל נאות יעקב ' , כי חורבן זה הקיף את כל ' נאות יעקב ' ... לא היתה כמעט אף קהילה אחת שניצלה בשלמותה , לא היתה אף קהילה אחת שיד הנאצים וגרוריהם ועוזריהם לא הגיעה אליה ... וכל זה נעשה אמנם בימי מלחמת העולם , אבל לא על שדה הקרב ולא על ידי המון משתולל , אלא על ידי השמדה ורצח מתוכננים מראש ומאורגנים על ידי השלטונות , על ידי מנגנון של מדינה , על ידי משטר שהוקם בדרך חוקית ... מעשי ההרג והרצח נעשו לעיני השמש , לעיני כל העולם שידעו על כך " . " מבצר ירושלים ללא החומות " , מעשה ידי האומן הסקוטי דיוויד רוברטס ( . ( 1864 - 1796 צויר בשעת סיור בירושלים בשנת . 1842
|
|