|
|
עמוד:66
פרק א פסוק יט קראתי למאַה ֲבי המה רמּוּני כה ֲני וּזקני בעיר גועוּ כי בקשׁוּ אכל למוֹ וישיבוּ את נפשם : הפנייה הנואשת למאהבים , " קראתי למאהביי " , מזכירה את קריאתה של האהובה אל דודה בשיר השירים : " ביקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני " ( ה , ו ) . המאהבים כאן הם " ה " אוהבים " שלא ניחמוה ( פסוק ב ) , " מכבדיה " לשעבר אשר " הזילוה " ( פסוק ח ) , בעלי בריתה לשעבר של ירושלים , וראו בפירושי הפסוקים לעיל . ( בתרגום הארמי נאמר מפורשות כי המאהבים הם " בני עממיא דקיימית עמהון קיים " , היינו : בני האומות שכרתי עמם ברית . ) בעוד שאזכוריהם הקודמים של אותם מאהבים היו בפי המקונן , מתייחסת כאן ירושלים עצמה אליהם ובפיה האשמה חמורה : " המה רימוני " , היינו הטעוני , כיזבו לי , כשלא באו לעזרתי . תוצאת המרמה : " כהניי וזקניי בעיר גוועו " . בניגוד לצעירים שנלקחו בשבי ( לעיל פסוק יח ) , כוחם של הנכבדים , הכהנים והזקנים ( ראו צירופם יחדיו גם להלן ד , טז ) , לא עמד להם והם " בעיר גוועו " , בעיר אשר כיבדה אותם בעבר . חסרון המזון , אשר נזכר כבר לעיל בפסוק יא ( " נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש " ) , ממשיך להציק למקונן . הרעב היכה גם בנכבדי העם והריהם מחפשים מזון , " למו " , להם , לשם עצמם ( " למו " במשמעות זו גם בבראשית ט , כו : " ויהי כנען עבד למו " וכמוהו עוד ) . כל זאת כדי להשיב את נפשם , למלא את רעבונם , אך הדבר לא עלה בידם . ואכן , תרגום השבעים והתרגום הסורי מוסיפים ומבהירים : " ולא מצאו " . בין אוהב ( ת ) למאהב ( ת ) בקינה הראשונה נזכרים הן " אוהביה " של ירושלים , הלוא הם " רעיה " ( פסוק ב ) , והן מאהביה , כאשר אלה וגם אלה איכזבוה . האוהבים היו לאויבים , והמאהבים רימוה . לשון " אוהב " בבניין קל היא חיובית ומשמעה רעו של אדם הדבק בו , כגון בתלונה כלפי ה ' : " הרחקת ממני אוהב ורע " ( תהילים פח , יט ) . אך " מאהב " במקרא ( בבנין פיעל ) הוא זה המקיים יחסים עם אישה שאינו נשוי לה , ותנו דעתכם לכך שמילת " מאהב " מופיעה במקרא רק בצורת הרבים , ללמדך שכל אישה נואפת משרכת דרכיה עם גברים רבים . כמו בפסוקנו באיכה גם ברוב רובם של מופעיה של מילה זו השימוש בה הוא מטאפורי - סמלי , לציון יחסיו של העם עם האלילים , וראו הושע ב , ז : " כי זנתה אמם הובישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהביי נותני לחמי ומימיי צמרי ופשתי שמני ושקויי " ( הושע ב , ז ) , או עם העמים השכנים , כדברי ירמיהו ( ל , יד ) : " כל מאהבייך שכחוך אותך לא ידרושו " . הלשון העברית החדשה משקפת כבר שוויון בין המינים : בצד מאהב נולדה המאהבת , והלשון מאפשרת שתהא לגבר מאהבת אחת או לאישה מאהב אחד בלבד . מי היו אותם מאהבים ? מדרש איכה רבה לפסוק סולל לו דרך משלו בהבנת הפסוק בקובעו כי " רבנן פתרין קריא ( = רבותינו פתרו , ביארו , את הפסוק ) בנביאי השקר שהיו מאהבין אותי ( = מביאים אותי , את עם ישראל ,
|
|