|
|
עמוד:63
המקרא מכיר , דרך משל , נפילה על הפנים , כגון האמור במשה ובאהרן בפרשת קרח : " ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלוהי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף " ( במדבר טז , כב ) . יש גם תפילה אגב כריעה על הברכיים , כגון מה שמסופר על מנהגו של דניאל : " וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלוהה ( = ושלוש פעמים ביום הוא כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלוהיו ) " ( ו , יא ) , וזו מלווה לעיתים בפרישת כפיים , כגון : " ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה ' את כל התפילה והתחינה הזאת קם מלפני מזבח ה ' מכרוע על ברכיו וכפיו פרושות השמים " ( מלכים - א ח , נד ) , וכן בדברי עזרא : " ואכרעה על ברכיי ואפרשה כפיי אל ה ' אלוהיי " ( ט , ה ) . פסוקנו באיכה מזכיר את פרישת הידיים ( השוו : " פרשתי ידיי אליך " [ תהילים קמג , ו ]) ונראה שכמוה כפרישת כפיים , שכן יד וכף מצויות פעמים רבות בשירה המקראית בתקבולת , כגון : " והצלתיך מיד רעים / ופדיתיך מכף עריצים " ( ירמיה טו , כא ) . פרישת כפיים בתפילה היא מחווה שכיחה , כגון בדברי משה לפרעה : " כצאתי את העיר אפרוש את כפיי אל ה ' הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד " ( שמות ט , כט ) , ולעיתים יציין הפסוק כי הכפיים נפרשות אל השמים ( כגון מלכים - א ח , כב ) או אף לכיוון ביתו של ה ' ( שם , פסוק לח ) . לשון דומה לפרישת כפיים היא נשיאתן אל ה ' , כגון להלן ב , יט : " שפכי כמים לבך נוכח פני ה ' שאי אליו כפייך על נפש עוללייך " , ופעם אחת מופיע גם הצירוף " שט " ח כפיים " : " קראתיך ה ' בכל יום שיטחתי אליך כפיי " ( תהילים פח , י ) . בכל המקרים האלה נראה שהכוונה למצב שבו מרים המתפלל את שתי ידיו כלפי מעלה כשכפות הידיים פתוחות , כמבקש עזרה או מצפה להיענות לדבריו . פרישת הכפיים כתנוחה של תפילה מתועדת גם בספרות הבית השני , כגון בספר חשמונאים ג : " ויכרע שמעון הכהן על ברכיו לפני ההיכל ויכן לבו הכן היטב ויפרוש את כפיו ויתפלל " ( ג , א ) , אך אין לה יצוג בתפקיד זה בספרות חז " ל , שם בא הביטוי פר " ש / נש " א כפיים / ידיים בהקשר לברכת כהנים ( וראו להלן ) . חוקרי התפילה הציעו הסברים שונים לתופעה זו . יש שטענו כי כוונת הלב נעשתה לעיקר ועל כן לא היה צורך בתנוחה זו , ויש שסברו כי הנוצרים אימצוה ועל כן לא ראוי היה ליהודים להמשיך ולבצעה . בין כך ובין כך , בעקבות המסופר על אהרן בשעת חנוכת המשכן , " וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם " ( ויקרא ט , כב ) , נתקבל לקרוא לתנוחה שבה מברכים הכהנים את העם בתפילה בשם " נשיאת כפיים " ( כגון תענית ד , א : " בשלושה פרקים [ = פעמים ] בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום " ) , אך זו תנוחת ברכה לאדם ולא תפילה למרומים . וראוי לציין כי בתפילת מנחה של תשעה באב , כמקובל גם ביום הכיפורים ובתעניות אחרות , עולים הכהנים לנשיאת כפיים כדי לברך את המתפללים . ממנהגי האבלים מדרש לקח טוב לפסוק מציע פירוש מיוחד במינו למילים " פרשה ציון בידיה " , והריהו אומר : " דומה לאבל שאין לו מנחמין , והוא ממתין שעה או שתיים שיבואו המנחמים כמנהגו של עולם לפרוש המצעות ולישב עליהם ולהביא לו שיאכל . כיוון שישהא כל כך ולא בא מנחם לו , מה יעשה ? בעל כורחו פורש הוא בעצמו בידו וישב על הארץ , לכך נאמר ' פירשה ציון בידיה ' , מה טעם ( = מדוע )? מפני ' שאין לה מנחם '" . לפי זה מדובר כאן במנהג לפרוש מצעים על הרצפה כדי לשבת עליהם , דבר שנאלץ האבל לעשות במו ידיו , כיוון שאין מי שיביא לו את סעודת ההבראה ויסייע בידו בפרישת המצעים . " חצות " ( ברלין , ( 1908 גלויה ועליה תמונת יהודי בעת תיקון חצות , מעשה ידי האמן בוריס שץ ( , ( 1932 - 1867 יוזם ומייסד האקדמיה לאמנות בצלאל . בתחתית היצירה מופיע פסוקנו .
|
|