|
|
עמוד:60
פרק א פסוק טז על אלה א ֲני בוֹכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי היוּ בני שׁוֹממים כי גבר אוֹיב : בפסוק זה מאשרת ירושלים את דברי המקונן שבפסוק ב : " בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אוהביה " . ירושלים בוכייה ( הצורה הלשונית היא כמו " הומייה " [ ישעיה כב , ב ] או " צופייה" [ משלי לא , כז ]) " על אלה " , על מה שהזכירה בפסוק הקודם ועל מה שתמנה בהמשך הפסוק ( והשוו להלן ה , יז : " על אלה חשכו עינינו " בתפקיד זהה ] . התרגום הארמי חש בצורך להשלים את האמור בפסוק והריהו קובע ( בתרגום חוזר לעברית ) כי הבכי הוא " על התינוקות שנופצו ועל הנשים המעוברות שכרסיהן בוקעו " . במקום " עיני עיני " שבנוסח המסורה גורסים כמה כתבי יד עבריים וכן התרגומים העתיקים רק פעם אחת " עיני " , אך דומה כי כפל הלשון הוא מקורי והולם את רוח הקינה . גם בביטויי מצוקה אחרים במקרא נזכרים אברי האדם במילים החוזרות על עצמן . השוו לדברי הילד שראשו כואב עליו : " ראשי ראשי" ( מלכים - ב ד , יט ) , ולקינת ירמיהו : " מעיי מעיי אוחילה קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש " ( ד , יט ) . לתמונת העין המורידה מים ראו גם תהילים קיט , קלו : " פלגי מים ירדו עיניי על לא שמרו תורתך " , וכן להלן ג , מח : " פלגי מים תרד עיני על שבר בת עמי " . אגב יש להעיר כי השורה הראשונה של פסוקנו מופיעה במגילה מקומראן בנוסח אחר : " על אלה בכו עיני ירדה דמעתי " . המקונן כבר ציין פעמיים כי אין לירושלים מנחם ( ראו פסוקים ב , ט ) , וכי " אין עוזר לה " ( פסוק ז ) , ועתה מעידה היא עצמה על כך : " כי רחק ממני מנחם " , ואף מדגישה כי אין אפשרות שיהיה מי שיקום לנחמה , שהרי הוא " רחק " ממנה . ומי הוא מנחם זה ? האם אפשר שהיא מכוונת בדבריה לאלוהים ? ראו , למשל , דברי בעל המזמורים המקונן באזני אלוהיו ועושה שימוש בשורש רח " ק : " אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר " ( תהילים כב , יב ) , וכן " ראיתה ה ' אל תחרש אדוני אל תרחק ממני " ( שם לה , כב ) . את המנחם הנעלם היא מכנה " משיב נפשי " , היינו מי שבכוחו להחיותה ( מטאפורית ) , והשוו אל דברי איוב המדבר במילים דומות על האלוהים המחיה אדם ממוות : " הן כל אלה יפעל אל ... להשיב נפשו מני שחת " ( לג , כט - ל ) . מקור המטאפורה הזו הוא בהספקת מזון לנפש הרעבה , כמו שהוא בפסוק יא לעיל : " נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש " , וראו עוד פסוק יט להלן . לעיל ציינה ירושלים כי אלוהים " נתנני שוממה " ( פסוק יג ) , ועתה מרחיבה היא את תמונת הבדידות והשממה על בניה המעטים שעוד נותרו בקרבה , וכבר הערנו לעיל ( בפירוש לפסוק ד ) כי משמעות השורש שמ " ם הוא ( גם ) יב " ש : את נפש ירושלים אין מי שישיב , ירווה , ואף לא את נפש בניה . את המילה " כי " במשפט " כי גבר אויב " יש להבין במשמעות של " אכן " : ירושלים מסכמת בשלוש מילים אלה את צרותיה .
|
|