|
|
עמוד:53
את זהותו , " אשר הוגה ( = העציב ) ה '" , והשוו דברי המקונן , לעיל פסוק ה : " כי ה ' הוגה על רוב פשעיה " . בעוד שהמקונן הציג את מעשה ה ' כעונש , היא אינה מודה בינתיים בחטאה ומציינת כסיבת אומללותה רק את כעסו ( השרירותי לכאורה ) של ה ' : " ביום חרון אפו " . " חרון " , כעס , היא תיבה הגזורה מן השורש חר " ה שמשמעו היא כמו בע " ר ( באש ) , כי הכועס והזועם נראה כאילו אש פורצת מפניו . וראו את דברי הנערה במגילת שיר השירים , המדברת בנשימה אחת על השמש ששרפה את עורה ועל כעסם של אחיה , שכמוהו כאש בוערת : " אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי ניחרו בי " ( א , ו ) . תמונה זו של אש יוקדת תזכה לפיתוח בפסוק הבא . לא עלינו ולא עליכם אפשר שפסוקנו , " לוא אליכם כל עוברי דרך " , הוא מקור הביטוי שנשתרש ביידיש : " נישט אויף אונדז געזאגט געווארן " ( שלא יאמר עלינו ) , ומן היידיש נתגלגל הביטוי לעברית בת זמננו : " לא עלינו " , או " לא עליכם " , היינו שלא על הדובר ולא על השומעים ( או הקוראים ) את דבריו תבוא צרה כגון זו שהוא מתאר . בספרו " הכנסת כלה " נותן ש " י עגנון צירוף זה בפי כמה מדמויותיו , תוך שהוא שומר על זיקה ברורה אל הפסוק באיכה . נטע , בעל עגלה , מספר על עצמו בגוף שלישי מעשה בגזלן ששדד ממנו את סוסו והותירו אסור בדרך , בין עיירה לעיירה : " ונטע היכן היה ? לא עליכם כל עוברי דרכים , נטע מובלע באדמה היה , שבאותה שעה התחילו הגשמים יורדים ונעשתה כל האדמה כטיט " ( הוצאת שוקן , 1953 עמוד . ( 21 ועוד : על עשיר משכיל , שנעשה עני מרוד ונאלץ לבוא אל העיירה בראד ברגל , אומר המספר : " לא עליכם כל עוברי דרך ביאה שכזו . לא במרכבה בא , אף לא בעגלה רעועה , כי ברגל בא , כי רחקה ישועה " ( עמוד . ( 317 ותנו דעתכם לכך שעגנון גורס " עליכם " בעי " ן ולא ככתוב בפסוקנו " אליכם " באל " ף . בעברית בת ימינו יש המבטאים את חששם פן תפגע בהם הרעה שעליה הם מדברים לא רק בהוספת " לא עליך " או " שלא נדע" אלא גם בצירוף " בר מינן " ( ביטוי ארמי שמשמעו " חוץ לנו " ) , ביטוי המשמש גם לתיאור אדם מת , שאינו עוד בעולמנו . ביטויים נוספים המשמשים להרחקת הרעה הם : " טפו , טפו , טפו " ( כעין יריקה ) , " חמסה , חמסה , חמסה " ( וידועה האמונה ש " חמסה " , כף יד על חמש אצבעותיה , מרחיקה את הרעה ) , ואפילו " מלח מים מלח מים " , ועוד כיוצא בכל אלה . " ראו אם יש מכאוב כמכאובי" קטע זה מפסוקנו משמש כפזמון חוזר בקינה שכתב ר ' יעקב בר משה הלוי , פייטן איטלקי בן המאה השבע עשרה , לאחר אירועי הדמים שראשיתם במרד הקוזאקים והצמיתים באוקראינה בהנהגת בוגדן חמלניצקי . הפרעות ביהודים ( המכונות על שם זמנן בשם גזירות ת " ח ות " ט [ [ 1649 - 1648 ) פלשו לאחר מכן גם למדינות אחרות , וביניהן לפולין , ועל החורבן שהמיטו על תושביה היהודים נאמר בקינה זו , בין השאר ( ספר הדמעות , ג , עמ ' קסה ) : " מקום לימוד תורה ופה - לן - יה / מלאים נא יגון ורוב אבל / תמורת שיר זמר אשר היה / בתוכן הן על נהרות בבל / משוש ליבי גלה וכל טובי / ראו אם יש מכאוב כמכאובי " , ופירוש הדברים : בתי המדרש שהאלוהים כביכול שהה ולן בהם ( והוא מדרש על השם " פולניה " ) , נתמלאו צער ואבל , ובמקום קולות השירה שהיו בהם נשמעים כעת הדים לדברי הקינה של הגולים בחורבן הבית ( תהילים קלז , א : " על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו " ) . ועוד : כל הטוב וכל ביטויי השמחה והגיל ( ראו להלן ה , טו : " שבת משוש לבנו " ) נעלמו ואינם , ועל כן השאלה החוזרת : היש מכאוב כמכאובי ? אותיות חריגות בנוסח המסורה כמה וכמה אותיות יוצאות דופן ולא תמיד נהיר לנו טעם הדבר . יש אותיות התלויות מעל השורה . כך , למשל , בשני פסוקים סמוכים בספר איוב שבהם נמצאת עי " ן תלויה : " רשעים" ( לח , יג ) , " מרשעים " ( שם , פסוק טו ) . דומה שהעי " ן הושמטה מן התיבות הללו מפני שלא הקפידו בביטוי הגרוניות , ומי שביקש לחזור ולהוסיפה לא מצא לה מקום אלא מעל השורה . תופעה חריגה נוספת היא של אותיות זעירות , כבפסוקנו , וכן : " ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי " ( בראשית כו , מו ) , ודומה שהאות קו " ף שבראש המילה " קצתי " הושמטה בשל סמיכות שתי אותיות קו " ף – " יצחק קצתי " ( ומי שביקש למלא את החסר נאלץ , מחוסר מקום , לעשות כן באות זעירה ) . כנגד האותיות הזעירות יש כמה אותיות גדולות , כגון במילה " גחון " ( ויקרא יא , מב ) שעליה נקבע בתלמוד : " וי " ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה " ( קידושין ל ע " א ) . צורה חריגה נוספת היא ו " ו קטועה בתיבה " שלום " ( במדבר כה , יב ) ובכך לא תמה הרשימה .
|
|