|
|
עמוד:48
פרק א פסוק י ידוֹ פרשׂ צר על כל מחמדיה כי רא ֲתה גוֹים באוּ מקדשהּ א ֲשר צויתה לא יבאוּ בקהל לך : המקונן מחזק את דבריה של ירושלים : היא דיברה ( בפסוק הקודם ) בהשפלתה מיד האויב , והוא מבאר זאת על מעשהו של האויב אשר פרש ידו , היינו שלח אותה קדימה ( אך לא לטובה , כדרך של היענות לצרכי הזולת [ כפי שהוא בישעיה סה , ב ]) , וזאת כדי להשתלט " על כל מחמדיה " . נראה שכוונתו למקדש ולכליו - אוצרותיו שאותם שיברו הכשדים ולקחו לבבל ( כמתואר במקרא בכמה מקומות , כגון מלכים - ב כה , יג - יז או דניאל א , ב ) . לשימוש בתיבת " מחמדיה " בהקשר דומה ראו את דברי הנביא ישעיהו : " בית קודשנו ותפארתנו ... היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחורבה " ( סד , י ) . בקינה שומרית על העיר אור נאמר : " בכל אוצרותיה אשר נאגרו בארץ נשלחה יד טמאה " , והדמיון מעניין . ירושלים המתחננת ביקשה " ראה ה '" ( פסוק ט ) , והמקונן חוזר על מוטיב הראייה , אך הפעם הוא מעיד על המראה הקשה שראתה העיר : בואם של הגויים אל המקדש כדי לחללו . השוו אל פתיחת הקינה שבתהילים : " אלוהים באו גויים בנחלתך טימאו את היכל קודשך " ( עט , א ) . אלו שנהגו לבוא אל המקדש , " באי מועד " ( ראו פסוק ד ) , לא יבואו אליו עוד , אך הגויים באו לתוכו ואף החריבוהו ! אפשר לראות בדברי המקונן גם טענה סמויה כלפי האלוהים , וזאת באומרו : אתה הוא ש " צוויתה לא יבואו בקהל לך " - והוא רמז ברור לצו האלוהים שבתורה : " לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה ' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה ' עד עולם " ( דברים כג , ד ) - והנה עתה הנחת לגויים לעבור על צו זה . בדברי המקונן ניכרת הרחבה כפולה של הצו המקראי : לדידו , האיסור חל על כל הגויים ( ולא רק על עמון ומואב ) , והוא חל גם על כניסה אל המקדש ( ולא רק על הצטרפות לעם ישראל ) . הרחבה שכזו ראו גם בדברי יחזקאל : " ואמרת אל מרי אל בית ישראל כה אמר אדוני ה ' רב לכם מכל תועבותיכם בית ישראל . בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו את ביתי " ( מד , ו - ז ) . עמון , מואב וגם טיטוס במהלך ההיסטוריה נכנסו פעמיים גויים אל המקדש להחריבו : הבבלים בבית ראשון והרומאים בבית שני . מתברר שבספרות האגדה ישנו ניסיון להרחיב ולדייק יותר בזיהוי האויבים , באשר לשני החורבנות גם יחד . התלמוד הבבלי ( יבמות טז ע " ב ) מסביר בשם ר ' יונתן למה הכוונה במילים " ידו פרש צר על כל מחמדיה " , והריהו קובע כי " זה עמון ומואב " , והוא הולך ומסביר : " בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל , הכל נפנו על כסף וזהב , והם נפנו על ספר תורה , אמרו : זה שכתוב בו ' לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה '' - ישרף באש " . טינתם של עמון ומואב על האיסור להצטרף לעם ישראל הביאה אותם לפגוע בראש ובראשונה בתורה שבמקדש , בעוד ששאר האויבים עטו על השלל . מסתבר שהמדרש חש בקשר שבין הפסוק במגילת איכה לבין הצו שבתורה . ואילו לגבי חורבן הבית השני נמצא בספרות האגדה תיאורים מלאי פרטים על מעשהו של המצביא הרומאי טיטוס ( מי שנעשה מאוחר יותר לקיסר האימפריה הרומית ) . תוך עיסוק
|
|